יום זכויות הילד הבינלאומי: תופעת ה'שיימינג' באינטרנט
מאת: ד"ר אילן בוש, פסיכיאטר בכיר במרפאה לפסיכיאטריה ילדים ומתבגרים. בית-החולים קפלן
לרגל יום זכויות הילד הבינלאומי שיחול מחר (20/11): תופעת ה'שיימינג' באינטרנט – ע"פי מחקר רק 10% מבני-הנוער מדווחים להוריהם על בריונות ברשת, מה עושים?
מה חדש?
שיימינג (shaming) היא תופעה של ביוש פומבי באמצעות האינטרנט ובפרט באמצעות הרשתות החברתיות. למעשה מדובר באירוע של לינץ' חברתי המקביל לסקילה פומבית בימי-הביניים. האירוע עצמו זוכה לתהודה ויראלית רבה, כך שהשילוב בין גורם ההפתעה, העוצמה, וחוסר-האונים, בהיעדר יכולת להשיב או להתגונן, נחווים לעתים, על-ידי הקורבן, כאירוע טראומתי. נבחן איך ניתן להתמודד ולטפל בתופעה.

תחילה, ממחקרים שנעשו בארץ ובעולם עולה כי 80% מבני-הנוער הגולשים ברשת נתקלו בהתבטאויות פוגעניות ואחד מחמישה בני-נוער נתקל בהטרדות ברשת החברתית, כגון פרסום תמונות משפילות ומסרים פוגעניים. יתרה מכך, חשוב לציין שרק כ-10% מבני-הנוער הסובלים מבריונות ברשת מדווחים להוריהם על הנעשה.
הבריונות בעידן הטכנולוגי מצטרפת לבריונות המסורתית שהייתה קיימת תמיד בחצר בית-הספר וכללה הצקות, רכילויות, אלימות פיזית, אלימות מילולית ועוד. אם בבריונות המסורתית הקורבן היה מושפל בקרב חוג חברתי מוגבל והיה יכול למצוא מפלט בביתו, הרי שבעידן האינטרנט בריחה זו אינה אפשרית. בעידן הפייסבוק, והוואטסאפ, הפרסום ההמוני נגיש בלחיצת כפתור. תופעת השיימינג (ביוש פומבי) היא סוג 'משודרג' של בריונות. התקיפה והביוש חודרים לכל היבט של חייו. בריונות ברשת יכולה בקלות לפרוץ גבולות חברתיים ולהגיע לחשיפה רחבת היקף כמעין גל צונאמי.
בגיל ההתבגרות מתגבשת הזהות האישית, לרבות מעמד בקרב קבוצת השווים, גיבוש זהות מינית ומגדרית, והתקדמות לעבר עצמאות ונפרדות. באירוע של שיימיניג, הקורבן חש 'מקוטלג', ולמעשה, תחושת ה'אני' שלו מתערערת. בחלק מהמקרים, לגורם סטרסוגני זה ישנה השפעה רבה, העלולה להוביל להתהוות של הפרעת חרדה, הפרעת דיכאון, ואף לאובדנות, במצבים קיצוניים.

אי לכך, אנו מנסים, כל העת, לגבש דרכי-פעולה בהתאם להתקדמות הטכנולוגית, בכדי להעניק להורים ולמחנכים כלים לאיתור והתמודדות עם התופעה.
ראשית, יש מספר נורות אזהרה, כגון: שימת לב לשינויים חדים ותנודתיות במצב-הרוח, ירידה תפקודית, הכוללת שינויים בהרגלי שינה, תיאבון, וכמובן, התבודדות ומיעוט אינטראקציה עם קבוצת השווים.
שנית, כחלק מנקודות ההתערבות, יש לשוחח עם הנער בגובה-העיניים, לנסות להימנע מנקודת-מבט מאשימה ושיפוטית ולהשרות תחושת בטחון.
שלישית, יש לחשוב יחד על דרכי-פעולה משותפות, כגון: התרחקות מהרשתות החברתיות לתקופה מסוימת, מעורבות גורמי חינוך וכמובן במידת הצורך, מעורבות של איש מקצוע בתחום בריאות-הנפש. הצוות במרפאה לפסיכיאטריה, ילדים ומתבגרים, בבית-החולים 'קפלן', בעל הכשרה ומיומנות להעניק לנער, או הנערה, המתבגרים, את הכלים להתמודדות עם תופעה הולכת ונרחבת זו.
ד"ר אילן בוש. פסיכיאטר ילדים
