טיפול אישי: נעים מאוד?

"בוא בוא חמוד ותיתן נשיקה לדוד" כתב קובי אוז.
באופן כללי תמיד אהבתי מראה גברי של זיפים, אבל הנשיקה העוקצנית ואפופת הבושם המתוק מדי שקיבלתי מהדודה הרחוקה של אבא שלי, העלתה אצלי את ההערכה לסכיני גילוח.
זו הייתה תקופת חגים והוריי החליטו שהגיע הזמן שהדודה תפגוש את הילדים, הרי מאז שהיא נתנה מאה דולר בבריתה של אחותי הקטנה, לא פגשנו אותה ואני כמעט סיימתי גן חובה והתקדמתי בצעדי ענק לעבר הגיוס.

בכניסה לביתה, אבי הביט בי במבט של "לך ותנשק אותה, אני נישקתי אותה כל השנים כשהייתי ילד, עכשיו תורך ותעשה זאת זריז לפני שזה יחזור אלי". מבטו היה מפציר, מלחיץ ולא משתמע לשתי פנים. כשהתקרבתי הבנתי על מה המהומה… זה לא היה נעים ולגמרי הזכיר את ה'לק' שקיבלתי שבוע קודם מבוני, הכלב של השכנים.

בגלל המפגש הזה, עד היום אני נמנע מנשיקות נימוס ולא כל כך משנה מי "הנשקן" שמולי. לא אכפת לי שיאמרו לי שאנו הישראלים חמים, נוגעים ומנשקים. לכם הישראלים, לא הייתה דודה עוקצנית כמו שלי.

למה אבי הלחיץ והכריח אותי?
היכרות!
זו הסיבה!

ואם בהיכרות עסקינן, נעים מאוד, שמי שלום, שחקן ומדריך תאטרון לילדים. מדי פעם אשתף אתכם בחוויות שלי ואספר לכם כיצד אני מתמודד עמן. המזל שלי שגם אשתי, דקלה, יועצת משפחתית ומנחת הורים תצטרף אלי במהלך כל שיתוף כזה. כמו בחיים, גם כאן היא תעניק לי כלים להתמודד עם האתגרים שצצים לנו כהורים לאיתן בן ה-4.5 וליעל בת השנתיים.

ואתם, אם בא לכם, תוכלו ליהנות מכך שהבית שלנו נכתב החוצה אליכם.

חגי תשרי עוברים עלינו לטובה ומעבר לזמן המשפחתי המשותף, זהו זמן לפגוש מעגלים רחבים יותר של משפחה וחברים.

אולי גם לכם כמו לי, יש לעיתים ציפייה שכאשר נפגוש מעגלים אלו, ילדינו מיד יתחברו לסובבים, וירשימו אותם תוך כדי ניפוח האגו שלנו.

מניסיוני, בדרך כלל זה לא קורה והילד נצמד לנו לרגל, בוכה ומורח את הנזלת טוב-טוב על מכנסי הג'ינס החדשים. ברגע זה אנו נתקפים מבוכה, מספרים ש"בדרך כלל הוא מאוד חברותי" ומתפללים למגבון כדי לנקות את הג'ינס.

בניגוד להוריי, לא אכריח את ילדיי בזמן היכרות חדשה או חוזרת לנשק את הדודה, מה גם שהדודות החדשות במשפחתי יחסית מגולחות. ילדיי דעתניים מהילד שהייתי, ונוטים להביע התנגדות מנוזלת.התנגדות זו לעיתים גורמת לי לחוש אי-נוחות תהומית כשהחמוד לא "בא לתת נשיקה לדוד".

דקלה, בואי לעזרת בן זוג:
איך אתמודד עם התנגדות הילדים להתנהג כפי שציפיתי? וכיצד אעזור להם להתמודד עם מצבי היכרות חדשים?
שלום, אתה מציג התמודדות המשותפת להורים רבים. אך לפני הכל אתחיל בתזכורת חשובה מאוד והיא שלהתבייש ולחשוש בסיטואציה חברתית, חדשה או חוזרת, הינה דבר טבעי ואנושי. כולנו חווים זאת לעיתים, ועל כן נגלה חמלה כלפינו וכלפיי ילדינו בסיטואציה. לצד זאת, ישנם כלים פרקטיים שנוכל להעניק לילדינו ולנו במטרה להפיח בסיטואציות אלו רגשות חיוביים יותר.

אספתי 7 טיפים שיעזרו לך שלום, ולכם הורים יקרים, לצלוח ולחוש נוח בזמן השתלבות ילדינו בסיטואציות חברתיות מסוג זה. זכרו כי זהו תהליך הלוקח זמן ודורש סבלנות, אמפתיה, עידוד והתמדה מצדנו ההורים.

אז איך עושים זאת?

טיפ 1: הכנה לסיטואציה מראש. נסו לשתף ולתאר, עד כמה שניתן, פרטים על המפגש החברתי. היכן יתקיים, מי יהיו הנוכחים, כמה זמן יארך. תארו בקווים כלליים את הצפוי להתרחש כגון "נעניק את המתנה שרכשנו למארחים, נאכל יחד ארוחת צהריים, נשחק בגינה, ואחר כך נחזור הביתה".

טיפ 2: שיקוף ותיקוף הרגש. נוכל להגיד "אני רואה שקשה לך. אני כאן איתך". כך הילד ירגיש שאנו רואים אותו והוא לא לבד. ייתכן שזה יעזור לו בהמשך לאזור אומץ ולחוש בעל ערך ומשמעות.

טיפ 3: הקשבה. נהלו שיחה קצרה בה רק אתם והילד נוכחים באופן בו אתם שואלים ומקשיבים. תשאלו אותו איך הוא מרגיש עם המפגש, עם הנוכחים. תדברו על הציפיות שלו וגם על החששות. לעיתים, הורים מאמינים שאם מדברים על חששות אז הן יתעוררו וההיפך הוא הנכון.

טיפ 4: המנעות מלחץ. לחץ זו דרך חינוך שאנו משתמשים בה לא מעט. אנו לוחצים על ילדינולנשק,לחבק,לומר שלום בזמן שמתאים לנו, ולא תמיד זה הזמן המכבד את הקצב והמרחב האישי שלהם. בלחץ התפקוד יורד וכשלוחצים ילדים, הם בדרך כלל נבהלים וננעלים. תנו זמן לזמן שלהם ואפשרו להם לבדוק, להתנסות ולחוות.

טיפ 5: 'מודלינג'. נזכור שאנו ההורים משמשים דמויות לחיקוי ומודל עבור ילדינו. ילדינו יתבוננו בנו בסיטואציות שונות ויסיקו מסקנות. בהדרגה יפתחו עמדה כלפי זה. ככל הנראה, אין זה מקרי שהעמדה וההתנהגות שאתה שלום אימצת במפגש עם דודתך, זהים לאלו של אביך.

טיפ 6: הפחתת ציפיות גבוהות או ספציפיות. אל תהפכו את ילדכם למרצים עבור צרכים אישיים שלכם. נסו לפתחמחשבה שבמרכזה עומד הילד וצרכיו.ייתכן שצרכיו יכללוהחזקת יד, התכופפות לגובהו, חיבוק או לחישה אמפתית. האמינו בו שעמוק בפנים יש לו מנגנון שרוצה להרגיש שייך ונוח בסיטואציה, והוא מחפש את הדרך.

טיפ 7: עידוד. הניחו שיפוטיות ותחרותיות בצד ומצאו משפט קצר המתייחס ליכולת, חוזקה, התכווננות, רצון או מאמץ של הילד. למשל"אני רואה כמה אתה משתדל להתמודד באומץ עם המבוכה שאתה חש". זהו מתכון מנצח לבניית דימוי עצמי וביטחון. זכרו כי למילים שלכם יש כוח, ודמיינו כיצד כל מילה ממלאת את ילדכם בכוח, אומץ ואופטימיות. בהצלחה!

דיקלה, איפה היית כשביקרנו את הדודה של אבא שלי?!
בכל אופן, עכשיו אחרי שהפנמתי את הטיפים ואני מבטיח לנסות ליישם, אגש להתגלח. מי יודע איזה הורה במשפחתי יבקש מילדיו לגשת ולנשק אותי, ואני מבלי לשים לב אומר לו "בוא בוא חמוד, ותיתן נשיקה לדוד".

מוזמנים לאתגר אותנו בשאלות:

דקלה: 050-6333623 או בפייסבוק של דקלה כאן

שלום: 052-4509047 או בפייסבוק של שלום כאן