חוקר דגול: פרופ' אבי בן-נון הלך לעולמו

יהי זכרו ברוך.

הלווייתו תתקיים היום (ראשון) בשעה 15:00 בבית העלמין ביבנה. השבעה תתקיים בביתו, ברחוב התורן 3 (דירה 16).

פרופ' אברהם בן-נון ז"ל. צילום באדיבות מכון ויצמן למדע

קצת על פרופ' אבי בן נון:

ב-1968 החל ללמוד תואר ראשון ושני בפקולטה למיקרוביולוגיה, באוניברסיטת ת"א, וסיים לימודיו בהצטיינות בשנת 1974. בשנת 1976 החל ללמוד לימודי דוקטורט בפקולטה לביולוגיה במכון ויצמן וקיבל דוקטורט בשנת 1980. בתחילת שנת 1981 החל בפוסט דוקטורט במכון ויצמן, ולאחר מכן בהרווארד ובירושלים.

בסיום הפוסט דוקטורט החל לעבוד כמרצה וחוקר, במחלקה לביולוגיה של התא, במכון ויצמן. כעבור שנה קודם לדרגת מרצה בכיר, במסגרת שנת שבתון בשנים 1993-1994 שימש כפרופסור אורח במחלקה לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית בהרווארד – בשנת 1994 מונה כפרופסור 'חבר' באותה מחלקה.

השלב הבא בהתקדמות היה פרופסור 'מן המניין'.

פרופ' אבי בן-נון זכה בפרס המחקר על-שם אלכסנדר פון הומבולדט, מטעם מכון מקס פלנק לנוירוביולוגיה.

אבי נפצע בשנת 1966, בעת שירותו הצבאי, בפלג גופו התחתון, שותק, ולאחר שיקום ממושך, חזר ללכת ללא מקל.

ממכון ויצמן למדע – על פרופ' אבי בן-נון:

פרופ' בן-נון, יליד תימן, ב-1947, השלים בהצטיינות תואר שני באוניברסיטה באוניברסיטת תל-אביב בשנת 1974. לאחר שנתיים של ניסיון במעבדות הקליניות של ההמטולוגיה והביוכימיה בבית החולים בילינסון בפתח תקוה, חזר לאקדמיה וקיבל תואר דוקטור. ממכון ויצמן למדע בשנת 1981. לאחר מכן הוא בילה את החודשים הבאים בחקר אנספליטיס אוטואימונית ניסיונית במעבדות של מדעני המכון פרופ' אירון כהן ופרופ' רות ארנון. ב-1982 עבר לבוסטון ללימודי פוסט-דוקטורט במחלקה לגנטיקה בבית הספר לרפואה של הרווארד; שם הוא התמקד בגנים מורכבים של היסטוקומאטיליביות. במהלך שהייתו בבוסטון, הוא עבד גם עמית מחקר במכון לחקר הסרטן של דנה-פרבר. בשנת 1984 חזר פרופ' בן-נון לישראל ולמכון ויצמן. הוא מונה לפרופסור חבר בשנת 1993. פרופ' בן-נון הוא המכהן כיו"ר מכון 'יוג'ין ומרשה אפלבאום'.

תחומי המחקר של פרופ' אברהם בן-נון התמקדו בטרשת נפוצה – מחלה שבה המערכת החיסונית תוקפת בטעות את נדן המיאלין סביב סיבי עצב במערכת העצבים המרכזית – ואת תוצאתו במודלים של בעלי-חיים, אנצפלומליטיס אוטואימונית ניסיונית. טרשת נפוצה יכולה להוביל לשיתוק ובמקרים מסוימים למוות. פרופ' בן-נון פעל על-מנת לאמץ את הפעילות החיסונית ולהגביל את הרס המיאלין מבלי לכבות את ההיבטים החיוביים של התגובה החיסונית. עם זאת, גם אם טיפול כזה היה להיות זמין, זה לא יכול לבנות מחדש את המיאלין כי כבר פגום. כתוצאה מכך, גם פרופ' בן-נון בחן את השימוש בתאי גזע לצורך התחדשות ותיקון של המיאלין. בעבודה עם תאי גזע במוח העצם – אשר הוכח כי מסוגלים לייצר סוגים אחרים של רקמות, כולל תאי עצב – בחן פרופ' בן-נון אסטרטגיות להכוונת הפיכת תאי גזע לרקמות עצביות בוגרות. הוא גם חוקר שיטות לא פולשניות שבאמצעותן תאי עצב שונים זה מזה, הנעים דרך זרם הדם, יכולים להיגרם ל"ביתם "באתרים של נזק למיאלין במוח. אחת השדרות של המחקר שלו היא הקשר בין תאי T (מרכיבים חשובים של המערכת החיסונית) וטרשת נפוצה.