התפקיד של חיינו

פנטזתי על דשא ירוק, כלב נובח ותינוקת שמשחקת על השמיכה בדשא בעוד אני ואביה שותים לימונדה בגינה ומארחים חברים. אבל אז הפכתי להיות אמא וגיליתי לילות בלי שינה, בכי בלתי פוסק ובן זוג שלא מבין. היום אני שואלת את עצמי, איך זה שלא התכוננתי מראש לאחד מהתפקידים החשובים בחיי?

הורים. עמדו רגע מול המראה. עומדים? יופי, עכשיו תסתכלו מולה, תראו את עצמכם ותגידו את האמת, נכון, שבמבט לאחור אם מישהו היה מציע לכם לדבר קצת על היום שאחרי הלידה ולהכין אתכם מראש, הייתם שמחים לשמוע?

כשאני ילדתי, בפעם הראשונה, הייתי בת 29 ומאוהבת עד השמים. ברצינות, לא היה משהו שרציתי יותר מאשר לחיות עם זה שאהבה נפשי. אז אחרי שהוא הציע ואחרי שהתחתנו ואימא שלי אמרה לי שכדאי להתחיל לנסות כי אני כבר לא צעירה (פולניה), הגיעה בתי הבכורה לעולם.

אני לא יכולה להתחיל לספר על הפנטזיות, החלומות, הסרטים והספרים שקראתי עברו בראשי כשהגעתי לבית חולים אחרי ירידת מים.

הבית הלבן, הגינה הירוקה, הכלב שנובח (באופן אישי אני מעדיפה לברדורים) ואני ובעלי יושבים אחד ליד השנייה כשלידנו בתנו, שקטה, רגועה, משחקת על השמיכה הפרוסה על הדשא, כל אלו היו בתמונה שחוויתי.

ואז הגיעה המציאות.

לילות ללא שינה, הסתובבות של ימים עם אותה פי'גמה, אכילה ללא הפרדה בין לילה ליום (כשלא ישנים בלילה הגוף בכלל לא יודע מה השעה), בכי ובכי ובכי. ובעלי, שכל בוקר הלך לעבודה וחזר בערב היה אומר לי : "איזה קטע, בדיוק באותה תנוחה היית כשיצאתי היום בבוקר (כשאנחנו מדברים על בוקר הכוונה ל5 וחצי, שזה כשלעצמו היה צריך להסב את תשומת ליבו שמשהו מוזר) .

התסכולים היו רבים, פתאם הבנתי למה כל ספרי הרומן רומנטי מסתיימים בחתונה ולא מספרים מה קורה אחר כך. בינינו, מי רוצה לדעת את האמת?

אנחנו בהיריון?

היריון, לידה ואחר כך לרוב גם חופשת הלידה הם משהו כמעט בלעדי לנשים. הכול משתנה עבורנו.

הגברים, גם אלו שמאוד רוצים לקחת חלק בתהליך, (מכירים את אלה שאומרים :אנחנו בהיריון?) לא באמת מבינים. השוני המגדרי כל כך מובהק שלא פלא שלעיתים אנחנו מעדיפים לשוחח עם בני מיננו מתוך תחושה שהם מבינים אותנו טוב יותר.

אני רואה זוגות רבים שמגיעים אלי עם אותה תחושה קשה של חוסר הבנה הדדית. כל אחד מתקשה (בצדק) להבין את הצד השני. הגבר שלא ממש מבין מהו היריון, לידה וגידול של תינוק רך והאישה שנותרת פעמים רבות במשך ימים רבים לבד, ללא עזרה וסיוע ורק ממתינה לבואו של בן זוגה שיסייע לה. הוא מצידו כשהוא נכנס הביתה, מחכה לארוחה חמה ובית מסודר ונקי. כן, אני יודעת שזה סטריאוטיפי, אבל גם מאוד נכון. נוצרים להם שני עולמות.

אז מה כן אפשר לעשות כדי לא להגיע למצבים האלה של חוסר האונים, התסכולים והמריבות שמביאה איתה אותה יצירת חיים חדשה שהבאתם הביתה? אפשר להתכונן להורות. תחשבו על זה רגע, אנחנו מתכוננים לכל דבר בחיים, לבית הספר, לבגרויות, לצבא, לאוניברסיטה ואפילו ללידה. איך זה שאנחנו לא מתכוננים לפרויקט החשוב בחיינו, ההורות?

אילו הורים אתם רוצים להיות?

דברו על מה שהולך לקרות– דבר ראשון שצריך לעשות זה פשוט לדבר על מה שעומד לקרות. כן, עוד בטרם הלידה. אני יודעת שלעיתים זה מאולץ ומלאכותי. זוגות רבים מספרים שבהתחלה, לשבת ביחד ולשוחח, מרגיש לא אמיתי, אבל כמו כל דבר מה שנעשה בהתחלה באופן מלאכותי, הופך לשגרה כאשר הוא נעשה כל הזמן.

בדקו עם עצמכם מה אתם רוצים– עוד בתקופת ההיריון שבו לבד, כל אחד מבני הזוג. קחו נייר ועט וכתבו לעצמכם במספר שורות את השאלות: איזה הורה אני רוצה להיות? מה חשוב לי כהורה? למה בכלל אני רוצה להיות הורה? מה יפריע לי לבצע את תפקידי כהורה ומה יאפשר לי?

תאמו ציפיות ביניכם– אחר כך שבו ביחד ואחד אחד, ענו על השאלות בתורכם. זה השלב שבו מתחילם לדבר על העתיד. נכון, ייתכן והשאלות האלה נראות רחוקות מכם שנות אור, אבל וזה אבל חשוב, זה הבסיס להורות של שניכם. ייתכן שבשלב זה של ההכנה ללידה ולהורות, אתם בטוחים בבן זוגכם. אתם הרי מכירים אותו. אבל תופתעו לגלות שהורות זה נושא חדש לגמרי. הוא יגדיר אתכם מחדש כזוג, ואתם צריכים להיות מוכנים אליו.

לימדו– פנו ביחד לספרות מקצועית, כזו שעוסקת בתהליכים פיזיולוגיים רגשיים שעוברים שני בני הזוג. אומנם רוב הספרות עוסקת באימהות, אבל מאחר והאישה היא זו שעוברת את ההיריון, הלידה והשינויים הנלווים, זה הגיוני. יחד עם זאת חשוב שבן הזוג ישתף במה שהוא מרגיש וחושב ויתכונן בעצמו גם הוא, לאבהות.

שוחחו עם הסביבה– זה הזמן לשוחח עם חברים ועם בני משפחה שכבר עברו את חוויות הילד הראשון. אין דבר יותר אמין מלשמוע על קשייו של הורה שכבר עבר כברת דרך. אני תמיד נדהמת לראות בקבוצות שאני עושה כמה הביחד נותן כוח לכל פרט ופרט.

אז אל תעברו את זה לבד,

צרו איתי קשר

052-3348089

לחצו ליצירת קשר עם מיכל שרון