הרצף ההיסטורי של יבנה נעצר בצורה כואבת במיוחד

בימים האחרונים בכל מקום פמפמו את המשחק הקרב ובא, כולל בתקשורת ובעירייה כשהשיא הגיע עם חלוקת כרטיסים לילדים. 

הלחץ בכניסה נבע בעיקר מביקורת סביב הכרטיסים האלקטרוניים למשחק, בדיוק כמו בכל המשחקים הקודמים. אך הפעם בגלל כמות האנשים זה כבר גבל בכניסה למשחק בדקה ה 20. אנשי יבנה חייבים לשנות התנהלות בסיפור הזה. 

בנוסף, היו בעיות סביב הכרטיסים שניתנו לאותם ילדים. מדובר בקטינים מתחת לגיל 12 שגם ככה נכנסים בחינם וההורים שלהם שהגיעו איתם התבקשו לקנות כרטיס מהקופה, למרות שעל ההזמנה כתוב כניסה חינם. 

לא מעט ויכוחים וריבים היו מול אנשי המועדון, מה שגרם לפקק נוסף בכניסה למשחק שפספסו את השער הראשון של יבנה. 

מבחינת כדורגל כאמור, למעלה מאלף צופים גדשו את האצטדיון באווירה נפלאה ומדהימה וכבר בדקה הראשונה ראו את יובל חליבה נוגח את הראשון בהתקפה הראשונה של המשחק. 

ירושלים חזרה למשחק עם שער של אקס יבנה לירן אלמליח בדקה ה 36. 

המחצית השנייה אף אטרקטיבית יותר עם מבול של שערים. יבנה חזרה להוביל משער של שקד נבון ומיד לאחר מכן יבנה ערכה חילוף משולש שאמור היה להתבצע עוד לפני כיבוש השער. 

יבנה אמנם הלכה טיפה אחורה אבל הצליחה לכבוש את השלישי שלה לאחר מבצע מדהים ונחוש של ניב מזרחי שמצא את עידו אסברד בתוך הרחבה ודחק פנימה את שערו העשירי העונה. 

נגמר? ממש לא. מנייסקו המחליף עוד כבש שער שנפסל בצורה מעוררת מחלוקת בדקה ה 80. 

דקותיים לאחר מכן היה זה שוב אלמליח שכבש עבור הירושלמים וזה כבר 3-2. 

שופט המשחק הוסיף 5 דקות ועקב פציעה של גיא משפתי הוסיף עוד דקה. בתוך הדקה הזאת האחרונה, היה זה רועי פדידה שכבש את שער השוויון העצוב, הכואב והאומלל לרשתו של דודי אלון. 

השופט לא טרח אפילו לחדש את המשחק ושרק לסיום. 3-3 כואב מאין כמוהו עבור היבנאים.