הספורט ביבנה – לאן?

אבל זה לא חדש ביבנה. בעשור האחרון התרגלנו לאכזבות רבות בספורט ההישגי, למרות מאמצים של מקבלי ההחלטות להציג מציאות אחרת. 

תזכורת קצרה. לפני כ-17 שנה בערך הקים ראש העיר, צבי גוב ארי ז"ל, את מנהלת הספורט העירונית. בעצם, הגוף שמאגד את כל נושא הספורט ההישגי היבנאי, שכפוף, כמובן, לראש העיר, מכיוון שלא היה מחזיק תיק ספורט. 

העומד בראשו הוא שאול דוד ואיתו נמצאים חברי המנהלת עובדי העירייה, אבי אוחיון, פליקס אלימלך, חיים אזולאי והדובר אריאל הלר. 

עשרות מיליוני שקלים הושקעו בעשור האחרון בשתי קבוצות הספורט המובילות של יבנה, אליצור בכדורסל ומכבי בכדורגל. קצת למעלה מ-30 מיליון אם צריך לדייק. 

שתי הקבוצות, חובה להגיד, מנוהלות על ידי עמותות חיצוניות שהוקמו. 

התוצאה? שתיהן נמצאות אי שם בליגה השלישית, החובבנית והחלשה, למרות שמדי שנה הקבוצות מעמידות סגלים ותקציבי ענק ביחס לליגה. 

ייאמר לזכותו של ראש העיר לשעבר, צבי גוב ארי ז"ל, שהעמיד תקציבים גבוהים מאוד, אבל הוא לא הסכים בשום שלב לצרף ספונסרים, שיגדילו את התקציב או יפחיתו מההוצאות הציבוריות. 

בנוסף, לגוב ארי ז"ל לא היה מושג בכלל מה קורה באמת בספורט מבחינה הישגית. הוא לא ידע מה התקציב היבנאי לעומת קבוצות אחרות, לא ידע מה היעדים הריאליים ועד כמה הספורט בעיר שלו היה כישלון אחד גדול ביחס להשקעה ולתנאים המצוינים. 

ועכשיו עולה שאלת השאלות. לאן הולך הספורט ביבנה, ואם זה כן, האם זה יקרה אחרי נובמבר או לפני. 

בואו נודה על האמת. אם דברים לא ישתנו, אז גם התוצאות תהיינה בדיוק אותו דבר. תרבות ה"כמעט". 

כמעט עלינו ליגה בכדורסל ובכדורגל אין בכלל מה לדבר. לא רק שהכישלון שם שנה אחרי שנה, אלא ששם אין בכלל מטרות ויעדים. 

ואם יש, זה או כישלון בעמידה בהם או הנמכת ציפיות, שזה פי אלף יותר גרוע. 

צריך לזכור, יבנה עיר מדהימה, שצומחת מהר מאוד. 60 אלף תושבים זה כבר לא העיירה שהייתה בתחילת שנות ה-80. 

יש פה קהל פוטנציאלי וחדש, שרואים חלק קטן ממנו מגיע גם לאצטדיון העירוני וגם להיכל הספורט. 

כל כך כיף לראות הורים שמגיעים עם ילדים לצפות בספורט מקומי, בנוסף לקהל הוותיק יותר. ככה זה צריך להיות. 

אבל אם ההתנהלות הנוכחית תימשך, גם הם יברחו, או יותר נכון יהיו אדישים לספורט וייעלמו, בדיוק כמו חלק גדול מהקהל הוותיק, שכבר לא מעניינת אותו מכבי יבנה שהייתה חלק בלתי נפרד מחייו. 

כעת הכדור אצל ראש העיר רועי גבאי, שבניגוד לצביקה ז"ל, מבין ואוהב כדורגל. עליו אי אפשר לעבוד, והוא יודע היטב היכן עומדות קבוצות הספורט של יבנה, לעומת אחרות.

בכדורגל – יש את היו"ר יוסי לגזיאל, שלראשונה מזה עשור, הציב יעדים אמיתיים וריאליים ברמה המקצועית. אמנם יבנה לא עמדה בהם, אבל עצם הצבת המטרות באופן גלוי, זה כבר משהו שלא היה בעבר. 

בכדורסל – האכזבה היא אפילו גדולה יותר. יו"ר המנהלת שאול דוד הוא גם יו"ר הקבוצה. לא צריך להיות גאון גדול כדי לראות שהכדורסל מעניין אותו פי כמה מאשר הכדורגל. 

האינטנסיביות, ההשקעה, האמוציות. דוד נותן את הנשמה שלו בשביל הכדורסל, ואליצור אכן מעמידה, כל שנה, קבוצה ראויה עם השקעה ענקית. 

השנה יבנה הובילה את הליגה לכל אורכה וכשלה בגמר הפלייאוף. שנה שנייה ברציפות. אליצור, בדיוק כמו מכבי, נמצאת בליגה שהיא לא אמורה בכלל להיות בה. 

עצם הנוכחות שלהן בליגה השלישית היא הכישלון הגדול וזה שהתרגלנו לכך, זה לא פחות מוריד מהאחריות. 

אבל הספורט ביבנה חייב להיות הרבה יותר רחב משתי קבוצות הדגל. רועי גבאי חייב להחיות את הספורט בעיר. 

להקים עוד ועוד קבוצות ספורט בענפים שונים ולתת להם את המשאבים – זאת אמורה להיות המטרה של מנהלת הספורט. להרים את הספורט בעיר ולא ההיפך.

כדורעף, כדוריד, כדורמים, ועוד הרבה ענפים פחות פופולריים, העיקר שילדי יבנה יעשו ספורט. והיכן שיש ספורט הישגי, לנסות ולהצליח ביעדים, במטרות. 

גבאי כבר הוכיח שכשהוא רוצה לשנות, לשפר ולהוסיף, הוא יכול, ועשה זאת עם מירוץ יבנה, שהוגדר כמוצלח וללא עלות גבוהה במיוחד. 'רוחות של שינוי' קוראים לזה. 

השאלה אם השינויים יהיו משמעותיים, של עשייה מבורכת, או מינוריים וקוסמטיים בלבד. ומתי?

שיהיה לנו בהצלחה.

ראש העיר רועי גבאי, יו"ר מחלקת הספורט שאול דוד וקבוצות הספורט ההישגי