הילדים לא אשמים – וגם לא שליחים

אך דעו לכם: בפנים, הילד נקרע. כל אמירה רעה על ההורה השני פוגעת גם בזהות שלו.

הילד לא יכול, וגם לא צריך, לבחור צד מבלי להפסיד חלק מעצמו.

הילד הוא לא שליח, לא מרגל, ובטח לא אוזן לשפוך עליה כאב.

גם אם ההורה השני טעה, פגע או שגה, האחריות שלנו היא לשמור על הלב של הילד, ולא להשתמש בו ככלי במאבק.

ומה אם רק אחד ההורים משמיץ?

הורה אחד שותק ומכבד והשני שופך רעל על רעהו. המעיים של ההורה השותק והמכבד נהפכים בקרבו. מה הוא יכול לעשות?

1. עם כל הקושי (ויש קושי) ההורה צריך להתעלות ולא להגיב בהשמצה נגדית.

הילד צריך מקום בטוח אחד לפחות. אם גם ההורה השני יתחיל להשמיץ, הילד יאבד אמון בשניהם.

2. להקשיב לילד, אם הוא רוצה לשתף במה שההורה האחר אמר עליו וכי מה האלטרנטיבה? לא להקשיב?

שהילד יאגור הכל בתוכו?

כשילד שואל את אביו: "אמא אמרה שאתה אכזרי", אפשר לומר:

"אני מצטער שזה מה שנאמר לך. אני רואה את הדברים אחרת. אני אוהב אותך, וזה מה שחשוב."

הילד אינו שותף בריב ההדדי בין ההורים. הוא פרי אהבתם (כשעוד הייתה) ואין לו שום שייכות לריבים.

3. לשים גבול ברור מבלי לריב

אפשר לפנות להורה השני בשקט: "אני מבקש לא לערב את הילדים. זה לא מגיע להם. זכותך לחשוב עליי מה שאתה רוצה, אך בבקשה לא לערב את הילדים."
אם אין עם מי לדבר אז מומלץ לפנות לעו"ס, מגשר או גורם מקצועי.

4. לתת מקום לרגש של הילד

גם אם הוא כועס, שותק או מבולבל, לקבל אותו באהבה, ולא להאשים.

מה התורה מלמדת?

חז"ל אמרו: "המלבין פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים."

ומה אם החבר הוא ההורה של הילד? פי כמה וכמה האחריות לשמור על כבוד, גם כשיש כעס.

קורה לעיתים קרובות שכשההורים מערבים ומשתפים את ילדיהם בריבים ובוויכוחים, הם גורמים להם להרגיש אשמה.

לא מעט ילדים לוקחים אחריות על הגירושין ומאשימים את עצמם שהם חלק מהמריבה וש"משהו לא בסדר בהם".

לכן חובה להשאירם מחוץ לתמונת הריב. לומר להם שגם אם נתגרש, אתם הילדים של שנינו, ואנו אוהבים אתכם בכל מקרה.

כמובן, פעמים רבות הילדים זקוקים לטיפול או עזרה כדי להבין מה יקרה איתם.

ייתכן שיהיה להם קשה להכיל את המצב.

עם זאת, אסור בתכלית האיסור להישאר בזוגיות רעה "למען הילדים". זה בהחלט לא מועיל להם.

לעיתים בחיים אנו עושים מהלכים לא פשוטים אך מושכלים, ומחליטים החלטות מתוך חשיבה.
אם החלטתם שאין יותר סיכוי לנישואין – עשו זאת בלי קשר לילדים.

הם ילמדו לחיות עם זה. עדיף שיהיו להם שני בתים ללכת אליהם, אך בתים רגועים וברורים.

זה אתגר לא פשוט אבל עדיף מכל אופציה אחרת של הישארות יחד באווירה גרועה.

שאלה מהחיים:

אב גרוש שואל:

"הילד שלי חוזר עם משפטים כמו 'אמא אמרה שאתה לא רציני, שאתה לא אבא טוב'. מה לעשות? זה שובר אותי."

תשובה:

להישאר אבא טוב גם כשהלב נשבר. לומר לו: "אני פה בשבילך. תמיד. גם אם אתה כועס או מבולבל. אתה יקר לי."

עם הזמן, הילד יראה בעצמו מי נשאר יציב, אוהב, ושותק בכבוד וכך יהיה לו קל יותר להכיל את הסיטואציה.

לסיום:

בתוך סערת פרידה, הקול שלנו כהורים יכול לרפא או להרוס.

הילד לא בחר בגירושין, אבל הוא חייב לדעת שלא ייאלץ לבחור בין הוריו.

גם אם קשה, גם אם הלב כואב, לשמור עליו נקי מהאש.

כי זו הורות אמיתית.

לשאלות ותגובות – ניתן לצור קשר:

רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית

טלפון | וואטסאפ | מייל | אתר