היבנאית שהקימה קבוצת כדורגל נשים

הדרך לא הייתה קלה, ואף מרובת מכשולים, אך לבסוף היא הצליחה, ובגדול. דניאל באה ממשפחה שכולה בתחום הכדורגל. אביה מאמן כדורגל, ודודה היה שחקן במכבי תל-אביב, ובעצם, רוב חייה הייתה חשופה לתחום הזה, ונהנתה ממנו, ולכן גם הקימה את הקבוצה באקדמיה.

דניאל, מאיפה באמת הכל התחיל?

"ת'אמת שמהבית, אני באה ממשפחה שאבי הוא מאמן כדורגל, ודודי שיחק במכבי תל-אביב, ותמיד היינו משפחה שסובבת ואוהבת את תחום הספורט הזה. גדלתי לתוך הכדורגל בגלל המשפחה. בילדותי שיחקתי כדורגל בקבוצות ביבנה ואהבתי מאוד את הספורט הזה, אך עם הגיל כבר לא היו קבוצות שמתאימות לגילאים שלי, ולאט-לאט פשוט עזבתי את התחום והתמקדתי בלימודים. בדרך עברתי באמת את התיכון, צבא, וכל מה שמסביב, וכשחזרתי מהטיול מדרום-אמריקה הרגשתי והבנתי שאני רוצה לחזור לשחק, ולא סתם, פעם ב…, כמו שהיה קורה בצבא כשהיה יוצא. מפה בעצם התחיל המסע שלי, התחלתי לחפש בפייסבוק קבוצות חובבניות, כי למקצועי לא היה לי זמן עקב עבודה ולימודים, ונעזרתי גם בקבוצה שנקראת 'כדורגל בנות', אבל לא היה מענה. לאחר חצי שנה, כשכבר הייתי קרובה להתייאש – שלחו לי שיש קבוצה של אמהות חובבניות בנס-ציונה ופשוט הלכתי לבדוק, ואני היום כבר שנתיים איתן."

מי נמצא בקבוצת הכדורגל הזאת?

" כמובן שלפי שמה ישנן אמהות שמשחקות בה, ומפני שהיא חובבנית – אז יש אימונים פעמיים בשבוע, וזה מתאים לאימהות, אבל לא רק, ישנן עוד בנות בקבוצה, כמוני, שיש להן אורח-חיים מלא, ולכן לא מתאפשר להם לשחק בקבוצות יותר רציניות, וזה בדיוק המקום. חברות הקבוצה באמת מכל הרבדים, ואנחנו משחקות בליגת האמהות. התחלתי שם ופשוט התאהבתי, התאהבתי בבנות, בקבוצה ובכדורגל, מחדש, וזה המקום באמת להגיד תודה למאמנת שלנו ולכל חברות הקבוצה, וגם להציג לבנות יבנה, נס-ציונה והסביבה, שאוהבות כדורגל – את הקבוצה, ושהן מוזמנות לבוא להתעניין ולהצטרף אלינו."

אם יש לך קבוצה שאת משחקת בה, מאיפה הגיע הרעיון לפתוח קבוצה נוספת משלך?

"זה הגיע מהמקום הזה שבחופש הגדול אין לנו אימונים, והיינו מתאמנות מדי פעם במגרשים מזדמנים, וזה פחות היה נוח. רציתי שתהיה לי המשכיות, ושאני אמשיך ליהנות ולפתח את התחום, ואפילו, בתחילה, ניסיתי להקים את הקבוצה ביבנה, אספתי קבוצה של מספר נשים, אבל זה לא הלך טוב, בנות ביטלו, וזה לא עבד, וגם לא כל-כך מסודר, אז הבנתי שאני צריכה לנסות משהו אחר. במכללה (אגודת הסטודנטים והסטודנטיות האקדמית ת"א-יפו) לא היו קבוצות נשים, והסיכוי להצליח היה קטן, אבל לא וויתרתי, התחלנו כ-3 בנות, ובמשך 4 חודשים לא הורדתי את הרגל מהגז, וזה לא היה קל, פרסמנו בפייסבוק ובמכללה, והמון אנשים ניסו לעזור בעבודה, בקבוצה ועוד, ובאמת, באיזשהו שלב אפילו לי היה לי ספק אם זה יצליח או לא. בשלב מסוים פשוט החלטתי וקבעתי אימון, סגרתי אולם ליד המכללה, ונרשמו בנות, אך שוב, לקראת התאריך – התחילו התירוצים והביטולים, אבל לא וויתרתי והבאתי חברה ומישהי מהקבוצה ודאגנו לכך שיהיו 8 בנות. אני דאגתי להעביר את האימון לאחר התייעצות עם המאמנת שלי מנס-ציונה, והיה אימון מעולה, שאפילו אני לא ציפיתי שייצא מוצלח ככה, באמת נהנינו. הבנות התלהבו, וכבר התחלתי לקבל עוד פניות, של בנות, לקראת האימון השני, שאנחנו עורכות בקרוב מאוד. היעד הבא הוא שזה יהפוך להיות קבוע יותר ושנרשם, אולי בשנה הבאה, לליגה של המכללות."

מה עם ניסיון חוזר ביבנה?

" אני לא שוללת. אני מאוד אוהבת את התחום ואת העיר. וזה חשוב לי שהתחום הזה יתפתח ביבנה. ולא רק כקבוצות של נערות צעירות. החלום הוא שתהיה קבוצה. בתור התחלה. אפילו חובבנית טובה ביבנה. והשאיפה לאפילו קבוצה מקצועית. בוער בי להביא את הספורט הזה בקרב הנשים ולצמצם את הפערים בתחום. אני לא אוותר על יבנה. אבל אני יודעת שאם זה יבוא – זה לא יהיה ממני לבד, כי זה מאוד קשה, אבל אני מאמינה שאם מחלקת הספורט של יבנה יקחו חלק ביוזמה שכזו, ויהיו מעורבים – העניין יכול לרוץ טוב יותר."