הזירה הפוליטית: רונית ארנפרוינד-כהן

הפעילים הרבים, שהתאספו במטה הבחירות ב'לב יבנה', הסתובבו עם פנים נכאות. חלקם החלו לזרוק האשמות לחלל האוויר. העדכונים מהקלפיות השונים כבר כמעט ונגמרו. המערכה הנוכחית תמה אף היא.

רונית ארנפרוינד-כהן, ירדה למכוניתה ונסעה מהמקום לבדה. במקביל, אנשי 'יבנה שלנו' החלו בחגיגות הניצחון שלהם, לא הרחק משם.

על פניו, נראה שמרבית הפוליטיקאים, במצבה, היו מרימים ידיים: במשך שלוש מערכות בחירות ארנפרוינד-כהן התמודדה על תפקיד ראשות העירייה, תוך שהיא מנסה לעשות היסטוריה ולהפוך לאישה הראשונה שתנהל את עיר הסנהדרין.

בקלפי, הציבור היבנאי השיב לה תשובה חד-משמעית, לפיה הוא עדיין אינו מוכן לכך.
ואכן, ניסיונה של אישה לקבל את אמון הציבור היבנאי, שרובו ככולו מסורתי, אינו קל כלל ועיקר. כאשר גורמים פוליטיים בוחשים בקדירה ודואגים להשמיץ את המועמדת ולתקוף אותה על רקע אישי, הסיכויים שלה לנצח כמעט שאינם קיימים.
אבל כנגד כל הסיכויים וכנגד כל המוסמכות, רונית ארנפרוינד-כהן ממשיכה לשרת את הציבור היבנאי במועצת העירייה ומסרבת להיכנע.

אם נחזור שתים-עשרה שנים לאחור, ניזכר בימים שבהם רונית הודיעה על כוונתה להיכנס לפוליטיקה המקומית. היא לא הייתה מוכרת במיוחד בקיץ 2003 ובכל זאת החליטה לקפוץ ראש לבריכה הפוליטית ולהתמודד על ראשות העירייה. צבי גוב-ארי, שכיהן כמציל הלא מעורער של הבריכה העירונית, אפילו לא הרגיש צורך לשרוק במשרוקית שלו, והחליט שהיא לא תוכל לשחות במים עמוקים, בהם טבעו לא מעט פוליטיקאים עד אותה העת.

גם שמעון עשור היה בבריכה באותה מערכת בחירות, והשלושה ניגשו לבקש את אמון הציבור היבנאי. התוצאות שהגיעו מהקלפיות העניקו לגוב-ארי את הישגו הגדול ביותר בפוליטיקה המקומית כשזכה ל-83 אחוזי תמיכה מתושבי העיר ולחמישה מנדטים.
 

נותרה, לכאורה, רק בעיה אחת קטנה מבחינתו: רונית נכנסה למועצה.

כצפוי, היא הפכה לאופוזיציונרית,  ומהר מאוד היא הוכיחה את רצינות כוונותיה, כשלא הפסיקה להעלות שאילתות והצעות-לסדר, הנוגעות לחייהם של התושבים. היא דרכה על יבלות שגוב-ארי השתדל, לכאורה, להסתיר מעיני הציבור, ולא אחת גרמה לו להשתולל בזעם ולאבד את עשתונותיו.

הוא לא היסס להתקשר למפקד מרחב שפלה במשטרה ולהתלונן על איומים לחייו, לאחר שאחד מפעיליה של רונית שלח לה אי-מייל בו הוא משער כי גוב-ארי "לא יגמור קדנציה". הפארסה המיותרת הזו נגמרה כמובן ללא היבט פלילי, אך המשטרה החרימה את מחשבה האישי של רונית וזימנה אותה לחקירה.

שיא פעילותה הציבורית של רונית הוא 'מאבק המרתפים' המפורסם, במסגרתו הובילה מאבק ציבורי ומשפטי להשבת כספי ארנונה שגבתה העירייה בגין מרתפים שלא כדין.
כדרכו, גוב-ארי זעם והשתולל וסירב להיכנע, והסוגיה התגלגלה עד לפתחו של בית-המשפט העליון.

לאחר חמש שנים, שבהן מיצבה את עצמה כחברת-מועצה בולטת, היא התמודדה, בשנית, על ראשות העירייה במערכת הבחירות של 2008. גוב-ארי היה אז בסיטואציה מאוד קשה, כשגורמים פוליטיים היו משוכנעים שימיו כראש עירייה ספורים.

על התפקיד הנחשק התמודדו עוד שלושה: יצחק אשל, אהוד ויצמן ומאיר בן-הרוש. גוב-ארי לא הצליח לנצח בסיבוב הראשון, וקיבל רק 33 אחוזים מקולות הבוחרים. לסיבוב השני עלה, מולו, מאיר בן-הרוש, שם הפסיד לגוב-ארי כשקיבל רק 40 אחוזים מהקולות.
 

בסביבתה של רונית משוכנעים, עד היום, כי לו הייתה מעפילה לסיבוב השני, גוב-ארי היה פורש מהמרוץ ולא מתמודד מולה: "גוב-ארי ידע שהוא לא היה מנצח את רונית, הוא לא היה מסוגל להתמודד עם ההשפלה ופורש. זו הסיבה שהוא עשה הכל כדי שרונית לא תגיע לסיבוב השני, ולצערנו, הוא הצליח." אומרים בחצרותיה.

המערכה השלישית הייתה קשה ביותר: רונית התלבטה קשות לפני שהחליטה להעמיד עצמה לבחירת תושבי יבנה פעם נוספת. גוב-ארי הגיע למערכת הבחירות של 2013 כשהוא נהנה מתמיכה ציבורית ומחיבוק התקשורת המקומית. מנגד, רונית קיבלה תקציב לא מבוטל ממפלגת 'יש עתיד', שהביעה בה אמון.

בזירה הפוליטית ישנם שטוענים כי מועמדים אחרים היו מצליחים להגיע לתוצאה הרבה יותר טובה, לו היו זוכים למחצית מהתקציב שהועמד לרשותה של רונית. מי יודע?! דרכן של אמירות היפותטיות שכאלו להישאר לעד כשהן מרחפות בחלל האוויר.

כך או כך, גוב-ארי המשיך בדרכו לקדנציה רביעית, שמח וטוב לב. מספר ימים לאחר 'יום הבוחר', אספה רונית את הפעילים הרבים שליוו אותה במערכת הבחירות לערב תודה והוקרה. היא נשאה דברים והודיעה כי היא מתכוונת להמשיך ולפעול למענם, ולמען תושבי יבנה, במועצת-העירייה. היא קיבלה שני מנדטים. בדיוק כפי שקיבלה בבחירות 2008. אז, כוחה הפוליטי היה שווה לזה של גוב-ארי. היום, קביעה שכזו תהיה רחוקה מהמציאות.

מערכת הבחירות הבאה אמורה להתקיים בעוד שלוש שנים וחצי. יש לרונית עוד הרבה זמן לחשוב אם היא רוצה לעשות ניסיון נוסף וליטול חלק בקרב על קולו של הבוחר היבנאי.
 

בזירה הפוליטית מעריכים שאין יותר מדי סיכויים שהיא תתמודד שוב לראשות העירייה, ובכל זאת, מי שמסתכל בעיניה של רונית, יכול למצוא בהן ברק של תקווה ואמונה, שניתן לנהל את יבנה בדרך טובה יותר. על-ידי אישה.