הזירה הפוליטית: כוח נשי

מדוע מספר הנשים במועצת-העיר הוא כה נמוך והאם יש סיכוי שהמציאות הזו תשתנה?

ביבנה של שנת 2016 ניתן למנות שתי נשים בלבד סביב שולחן מועצת-העיר: לינה שרון ורונית ארנפרוינד-כהן. האחת בקואליציה והשנייה באופוזיציה. האחת נכנסה למועצה תחת כנפיו של ראש העירייה, צבי גוב-ארי, והשנייה מנסה בעקשנות להחליפו. הן שונות זו מזו באופיין ומטבע הדברים אין ביניהן קשר משמעותי, שכן הן ניצבות משתי קצותיה של המפה הפוליטית. משקלן הסגולי של הנשים בפוליטיקה היבנאית מעולם לא היה משמעותי במיוחד. מהן הסיבות לכך והאם יש סיכוי שתמונת המצב הזו תשתנה במערכת הבחירות הבאה? זמן לבחון את הסוגיה לעומק ולנסות לספק תשובות.

רונית ארנפרוינד-כהן

בהנחה ומספר חברי המועצה ייוותר על כנו כאשר פעמוני הבחירות של 2018 יתחילו לצלצל, הרי שהמועמדים בזירה הפוליטית יתחרו על 15 כיסאות בלבד. לאור העובדה שאוכלוסיית העיר גדלה וישנו סיכוי סביר שנראה עוד מספר רשימות חדשות, הרי שהקרב על כל כיסא יהיה קשה הרבה יותר. עד כמה זה ישפיע על כמות נבחרות הציבור? אם אנחנו בוחנים את רשימותיהם של שלושת המועמדים לראשות העיר בבחירות האחרונות נגלה כי באף אחד מהן לא הוצבה אישה במקום השני. גם במקום השלישי של רשימות המועמדים לא נוכל לגלות מועמדת. ברשימתו של גוב-ארי מוקמה לינה שרון במקום הרביעי, ברשימתו של מאיר בן-הרוש הוצבה דורית קוסטו גם כן במקום הרביעי, ואילו ברשימתה של רונית ארנפרוינד-כהן, האישה שעשתה היסטוריה והתמודדה על ראשות העיר, ניתן היה למנות אישה נוספת במקום הרביעי בו התייצבה עו"ד סמדר כהן.

הסיבות לכך רבות ומגוונות, ואין זה המקום לעסוק בהן, אולם ניתן לראות כי אף אחד מהמועמדים לא ראה לנכון להציב אישה במקום השני, המכובד והריאלי. גם ברשימות שהתמודדו על מקום במועצת-העיר לא גילינו אישה שהוצבה בעמדה ממנה יכלה להיבחר כחברת מועצה.

לינה שרון

אם נרחיק לאחור, ונסקור את מועצת-העיר בקדנציה הקודמת, נגלה תמונה כמעט זהה לחלוטין – גם שם כיהנו רק שתי נשים: רונית ארנפרוינד-כהן וזהבה אלימלך, שהחליטה לפרוש מפעילות פוליטית לאחר חצי קדנציה. שוב – מדובר באחוז זניח של נשים במועצת- העיר, שלא יכלו לרשום הישגים משמעותיים לטובת נשות העיר, בשל כוחן הפוליטי המצומצם, בייחוד לאור העובדה שלא הצליחו לפעול יחד.

גם חמש שנים קודם לכן, לאחר מערכת הבחירות של 2003, לא נרשמה בשורה של ממש בגזרת ייצוג הנשים במועצת-העיר: סביב השולחן ישבו חנה הובר, שלפרק זמן של 20 חודשים כיהנה כסגנית ראש העירייה, בשכר, ושוב – רונית, שנבחרה לראשונה וכיהנה כיו"ר האופוזיציה.

זהבה אלימלך

לא ניתן לסקור את מעורבותן של נשים בפוליטיקה היבנאית מבלי להזכיר את רות כהן-קורבלניק, שכיהנה כחברת מועצה במשך עשור, בין השנים 1993 ל-2003. היא הייתה ועודנה אישה דעתנית במיוחד, שהעלתה את חמתו של גוב-ארי בשנים הראשונות לכהונתו בראשות העיר. זכורה במיוחד אמירתה כלפי חברי הקואליציה באחת מישיבות המועצה: "אתם טפטים על הקיר של גוב-ארי", כאשר היא מבקרת אותם על האנמיות שהם הפגינו, לדעתה.

ניתן רק לתהות כיצד הייתה נראית מועצת-העיר לו קורבלניק הייתה בוחרת להמשיך וליטול חלק פעיל בזירה הפוליטית, ואולי, אף משלבת כוחות עם רונית. ישנם מספר אנשים שלא היו מעוניינים לדמיין את ההשלכות של מהלך שכזה, שכך או אחרת, נותר בגדר תיאוריה, ובמציאות הפוליטית הנוכחית רחוק מלהתממש.

רות כהן-קורבלניק

אחת ההבחנות המעניינות, מסקירת מועצת-העיר לאורך 20 השנים האחרונות, היא שאין נשים צעירות המעוניינות לקחת חלק פעיל בניהול העיר. ייתכן כי נשים רבות ביבנה, העסוקות לעייפה בגידול ילדים, בעבודות הבית ובטיפוח קריירה, סבורות כי נטילת התחייבות נוספת על כתפיהן היא בגדר משימה בלתי-אפשרית. אלא שהנתון המעודד על הצמיחה במספר הנשים המכהנות בכנסת הנוכחית מלמד שאפשר גם אחרת.

בזירה הפוליטית מדגישים את העובדה שעד עתה יבנה הייתה מורכבת, בעיקר, ממשפחות שורשיות, ותיקות ומסורתיות, שלא מעט מהן סבורות כי נשים לא אמורות לשחק במגרש הפוליטי. אך כעת כללי-המשחק השתנו באופן משמעותי. התושבים החדשים, שהגיעו לעיר במרוצת השנים האחרונות, הביאו עמם סטנדרטים אחרים, מתקדמים ופתוחים הרבה יותר. לא מעט מהנשים ב'שכונה הירוקה' מעורבות מאוד בפורומים השונים, מעלות הצעות לשיפור ומותחות ביקורת על גורמי העירייה השונים, כאשר הן חשות שהנסיבות מצדיקות זאת.

השאלה הגדולה היא אם תצמח מתוכן 'רונית', או 'רותי', נוספת, שתוכל לסחוף אחריה תושבים, שיתרגמו לייקים לקולות בקלפי. רק בדרך הזו מועצת-העיר תעבור מתיחת-פנים, והנשים ביבנה יזכו לייצוג משמעותי שידאג לצרכיהן, והאפשרות שיום יבוא ואישה תעמוד בראשות עיריית יבנה, תהפוך לאפשרות לגיטימית בעיני כלל התושבים.

חנה הובר