הורות בימים של מתח ביטחוני

קמנו לבוקר לא שגרתי, אך בהחלט בשגרה הכוללת של חיינו בארץ וביבנה, ונקווה שיסתיים מהר, ואז כל אחד/ת י/תחזור לשגרה, בהתאם לאישיותו ויכולותיו הרגשים והנפשיים.

ימים שכאלה, כרוכים באי וודאות, משפיעים על המצב הרגשי של מבוגרים ושל הילדים ומגבירים חששות ופחדים מפני השעות והימים הקרובים. כהורים, בוודאי אתם עסוקים בדאגת יתר לילדים.

כל אחת ואחד מעבד, בינו לבין עצמו, את האירועים, במודע ושלא במודע, במלל/דיבור ואולי בהפנמה, הדחקה, בגוף או בסימפטומים כאלה ואחרים של עייפות, בלבול, התשה נפשית, בערות או בשינה. למבוגר/ת כמו גם לילד/ה יש דרכים רבות להתמודדות במצבים חרום.

אני מבקשת הפעם להתמקד בעיקר בליווי שלנו את ילדינו.

אצל כל ילד/ה ניתן לזהות מהו הדפוס הדומיננטי שלו/ה להתמודדות, לעתים ניתן לזהות מספר סגנונות התמודדות, וככל שמזהים את הדפוס, בהתאם לכך חשוב לחזק אותם. חשוב מאד לא לכפות על הילדים בזמן החירום, את דפוס התמודדות שלנו המבוגרים, דפוס שנוח, נכון, מוכר ו/או כזה שאנו חושבים שראוי שכך יהיה.

מצבי חירום, חרדה או מצב לא שגרתי שמזמן התמודדות חריגה – אינו בהכרח פרק הזמן הנכון לחינוך דפוס חדש וראוי לכאורה בעינינו, מזה שהילד/ה רגיל/ה אליו.

המשימה הינה, חיזוק הביטחון של הילד/ה בעצמו/ה ובסביבה, הפגת הפחדים והחרדות, ייצוב השגרה וביטוי לכעסים והתסכול.

הילדים/ות אינן/ם מכירים/ות את העולם כפי שאנחנו המבוגרים מכירים, המיומנויות שלהן/ם במעברים מצומצמת מזו שלנו, לכן, בימי חירום ואחריהם מומלץ לעסוק בפעילויות אשר מרגיעות ומשחררות אותן/ם, כל אחד/ת בדרכו/ה – פעילות ספורטיבית, חברתית, אומנותית, ככל שניתן התכוננו לכך, יש בפעילות הלו הפוגה והרחקה מהמצב העכשווי.

ילדים צעירים כיוון שאינם מורגלים לשעת חרום, הם מושפעים ומסתמכים על התגובות של המבוגרים למצב.

יש להניח שהם נחשפים לחלקי מידע ואולי למידע נרחב, חשוב לדעת ולהבין שהמערך הרגשי, פסיכולוגי וגם שכלי שלהם/ן, אינו מורגל להתמודד ולעבד אינפורמציה כזאת ותחושות שכאלה, לכן, ככל שהם/ן מעבדים/ות את המידע במודע או לא במועד הדבר נעשה מתוך פרשנות שלהם/ן את המציאות שמושפעת מאד מתגובות ההורים והמבוגרים בסביבה, בשל כך בימים אלה הקשב והמודעות להתנהגות שלנו, המבוגרים, חייבת לקבל משנה תשומת לב, על מנת לחזק את הילדים ולא להותיר בהם משקעים חרדה, מועקה ומצוקות שבמקרים רבים אינם מדוברים ובאים לידי ביטוי.

לכן, חשוב שנהיה יותר ערים מהרגיל כיצד אנחנו מתפקדים בנוכחות הילדים בשעת החרום, חשוב שנהיה מודעים לדפוסי התפקוד שלנו ונמצא את הדרך להרפות ולהרגיע את עצמנו, על מנת שהילדים יחוו אותנו בטוחים ושולטים במצב.

חשוב להבהיר לילדים (כמובן בדרך שאתם מורגלים לתקשר עמהן/ם), כי המצב אינו נורמלי ולכן התגובות והתפקוד, יתכן שהינן לא נורמליות אך זה נורמלי.

יש לנרמל את האי נורמלי בנינוחות, כמו למשל: לאסור על הילדים להתרחק מהבית ואולי בכלל לא לצאת, כמו כולם ישנים בממד, למרות שלכולם יש חדרים נפדים, כמו חלון הממד יהיה סגור לאורך כל היום ועוד. רצוי לא לתאר לילדים תיאורים דרמתיים ובוודאי לחשוף בפניהם אירועי קיצון, על מנת לא להעצים את רמת החרדה והפחדים.

בפשטות ובאיפוק החרדה והדאגה ההורית יש לעודד לבטא חרדות, חששות מחשבות 'רעות' של הילדים, לא לעודד הפנמה , הכחשה, התעלמות, כמו: "תהיה גבר !…", "מה את תינוקות?…" כשמי מהילדים מבקש לישון עם ההורים, או עם אח/ות גדולה.

המסר החשוב לילדים הינו שהיום הוא חריג ונוהגים בהתאם, וזה בסדר וחלק נורמטיבי מההתמודדות הנורמלית.

שימרו על סדר יום רגיל, ארוחות, שעות פנאי ושינה. הימנעו מצפיה וחשיפה שלהם ממראות עוררי חרדה (נפילות של הטילים בבתים, הרס, עשן ובוודאי פצועים והרוגים), כולל שיחות ועדויות של אנשים נפגעי חרדה והלם. ככל שהם נחשפו ולעדויות ומראות, תווכו להם/ן את המראות והשיח שהם/ן שמעו ועודדו אותם/ן לבטא איך הם מפרשים וחוו את הדברים, הכל בהתאם לגילם/ן.

הרבו במגע פיזי, חיבוקים וליטופים. חיזרו ואימרו להם/ן שאתם בבית ובקרבת מקום כדי להיות איתם/ן ולדאוג ולשמור עליהם/ן.

חשוב לחזק את תחושת הביטוח שלהם בנוכחותכם הקרובה והמגנה. על מנת לחזק את תחושת השליטה שלהם/ן, אתם יכולים לתת להם משימות ביתיות בהתאם לגילם, הפעילו אותם במשחקים ויצירה ביחד כך תגבירו את תחושת הביחד המשפחתית אשר יש בה כדי לחזק את תחושת הבטחון.

כיוון שאנחנו נמצאים בחבל ארץ כזו שלעיתים אנחנו נדרשים להתמודדויות שכאלה, ממליצה להכין מבעוד מועד "ערכת פעילות לימים לא שיגרתיים".

ערכה שכל ילד יכניס לתוכה מה שמרגיע אותו ומה שהוא/היא רוצה שיהיה שם לימים שכאלה (בובה, משחק, צבעים, ספר). היו סבלניים יותר להתפרצויות לכאורה לא פרופורציונאליות לילד/ה או/ו לסיטואציה – חבקו והרגיעו.

עשו עימהם פעילות פיזית: ריקוד, התעמלות, משחק כדור. עודדו אותם להיות בקשר עם חברים.

חשוב! לכל מקרה שעולה בנפשכם דאגת יתר לילד אל תהססו לפנות ליעוץ ועזרה, הבריאות הנפשית של הילדים הא מקור עוצמתם לעתיד, אל תקלו ראש בכך.

בהמשך יהיה צורך לסייע לילדים לארגן מחדש את השיגרה, וזאת תוך כדי עידוד והתייחסות לחוויה שהילד עבר בדרכים יצירתיות, אומנותיות, מלל, שיחה, רק אז יגיע של החינוך ולתובנות לעתיד.

לסיום ארחיב מעט בצורות הרפייה. הרפייה איננה מתרחשת מעצמה, היא חייבת להיות ביוזמתו של הפרט ובוודאי מול ילדים ויחד עם הילדים.

אנחנו בדרך כלל מציינים שלושה סוגי, או מימדי הרפייה למתח. ההרפייה הנשימתית, בה אנחנו מתבקשים לנשום עמוק וארוך לבטן ולספור מ1 עד 10 ולשחרר, ככה כמה פעמים.

קיימת ההרפייה פיזית, שרירית – מתח נפשי תמיד מלווה במתח שרירי הגוף. ככל ששרירי הגוף מתוחים בעקבות המתח הנפשי, ללא תתקיים הרפייה, לכן יש ללמוד תרגילי גוף להרפייה שרירית. מתיחת השרירים והרפייה, אפשר גם עם מוסיקה שאתם והילדים אוהבים. הרפיית השרירים משפיעה על המתח הנפשי.

הרפייה נוספת והאחרונה שאציין הפעם, הינה ההרפייה המחשבתית, דמיונית. סוג של הסחת הדעת, אנחנו מעלים לעצמנו ולילדים  זכרונות נעימים, טיולים, אירועים מצחיקים, אפשר גם להרחיק בדמיון למקום בו הייתם רוצים, או מתכננים להיות, ליסוע לטיול.

לפתח שיחה מה תעשו שם וכדומה. ניתוב החשיבה לדמיונות נעימים המשרים על דרך האסוציאציה רגיעה. המבוגר, יכול להרפות באמצעות משפטים מרגיעים ונוסכי בטחון בשיח פנימי עם עצמו.

מצבי חרום אינם בהכרח רק טילים שנורים לעברנו ועלינו לרוץ לממ''ד. מצבי חרום ומתח יכולים להתרחש גם בימי רגיעה, כמו משבר בעבודה, הטלת משימה דחופה בעבודה, חס וחלילה אירוע חריג במשפחה, או אירוע חריג לילד בבית הספר, אם ברמה הפיזית ואם ברמה החברתית נפשית.

כל אחד מאירועי המתח החריגים, נכון לנו שנלמד את עצמנו ואת ילדינו את שלושת ממדי ההרפייה, על מנת להביא את עצמנו לאיזון ורגיעה, במטרה להגיע ליכולת לשקול נכון את תגובותינו ולנהל את המשבר באופן המיטבי ובצמצום "צלקות" לעתיד.

שנהיה בריאים ורגועים.