הוא לא יודע לבקש סליחה: האם ללמוד לקבל את הדרך שלו?

"לא התכוונת לפגוע בך."

"אבל פגעת. ואני מחכה שתאמר פשוט: סליחה."

הוא שתק. כעבור כמה דקות קם, הכין לה כוס קפה והניח אותה לידה: "חשבתי שאת אוהבת קפה בשעה הזאת."

היא הביטה בו ואמרה: "זה לא מה שאני צריכה. אני צריכה שתאמר לי שאתה מצטער."

הוא הביט בה, כמעט במבוכה: "לא נראה לי שייך…"

תמונה זו נוגעת באחת הנקודות המעניינות והשכיחות בזוגיות: האם סליחה חייבת להיאמר במילים, או שאפשר לבקש סליחה גם במעשים?

ישנם אנשים שהמילה "סליחה" קשה להם במיוחד. ברוב המקרים הם גדלו בבית שבו לא נהגו להתנצל, או שהם חווים את ההתנצלות כהודאה בחולשה ובתבוסה. עם זאת, הם כן מרגישים את הכאב שנוצר ורוצים לתקן את המצב. את כוונת התקשורת והחיבור הם מביעים במעשים: מתקרבים, מחבקים, עוזרים, מכינים קפה, מציעים לצאת יחד או פשוט מנסים להחזיר את השקט והקרבה לבית.

האם עלינו לקבל את הדרך הזו?

התשובה היא כן – לפחות במידה מסוימת. בזוגיות בריאה וטובה, המטרה אינה "לנצח" את בן הזוג ולכפות עליו לומר את המילה המדויקת שרצינו לשמוע, אלא לתקן את מה שנפגע ולהחזיר את הקשר למקום בטוח. אם בן הזוג מושיט יד בדרך שלו, חבל לדחות אותה רק מפני שאינה עטופה במילים שציפינו להן.

יחד עם זאת, יש כאן גבול חשוב: מעשה טוב אינו יכול להחליף תמיד לקיחת אחריות, בפרט כאשר מדובר בפגיעה משמעותית או בהתנהגות שחוזרת על עצמה. זוגיות בוגרת דורשת מאיתנו ללמוד את "שפת הסליחה" של האדם שאיתנו, אך במקביל גם לדעת להביע את הצורך שלנו.

לפעמים, במקום להמשיך את הוויכוח רק כדי לחלץ את המילה "סליחה", אפשר לומר:

"אני רואה שאתה מנסה להתקרב אליי וזה חשוב לי. ועדיין, אני צריכה גם לשמוע ממך שאתה מבין שנפגעתי."

בדרך זו אנו לא מוותרים על הרגש שלנו, אך גם לא דוחים את ניסיון הפיוס.

כיצד לפעול כשהניסיון המעשי אינו מספיק?

כאשר היחסים בכלליותם טובים, יש רצון להיטיב וערכים משותפים, אך נושא ההתנצלות נשאר חסום – מומלץ למצוא זמן רגוע של קירבה ופיוס כדי לדבר על הכאב.

מומלץ להשתמש בדיבור שמתמקד בחוויה האישית ולא בהאשמה, למשל:

"ייתכן שאני פוגעת בך ולעתים גם אתה בי. חשוב לי שתכיר בכך שגם אם לא התכוונת – נפגעתי. יעזור לי מאוד שתיתן לזה מקום ותבקש ממני סליחה."

כשמדברים על הציפייה והרגש האישי מבלי להטיל אשמה, לצידו השני אין צורך להתגונן, להצטדק או להתקיף, והוא פתוח הרבה יותר להקשיב. לעומת זאת, הטלת אשמה רק מחריפה את הריב ומרחיקה את התיקון. חשוב לזכור שכל אדם מביא עמו תבניות חשיבה מהבית ומהעבר, ושינוין דורש זמן, סבלנות ואמפתיה.

לשים את האגו בצד

מניסיוני בקליניקה, זוגות רבים נתקלים במחסום הזה. מומלץ לשים את האגו בצד ולנסות להקשיב לצורך של בן הזוג. עבור בן הזוג שמתקשה להתנצל, הצעד הראשון או השני עשוי להיות מאתגר (מתוך מחשבה מוטעית שהתנצלות היא השפלה), אך הפעלת השיקול המודע והתעלות מעל הרגש לטובת הבנת הצורך של בת הזוג – עשויות לשפר פלאים את מערכת היחסים ולרענן אותה.

שאלה מתוך הקליניקה:

האישה: "אני יודעת ומרגישה שהוא אוהב אותי, אבל למה אני תמיד צריכה לנחש שהוא מצטער?"

במקרה כזה, תפקיד המטפל/ת הוא להסביר לאישה שחוסר אמירת הסליחה אינו נובע מרשעות, אלא מתוך דפוסים שנרכשו בבית גידולו. בהמשך, כדאי להזמין גם את בן הזוג, לשיחה אמפתית שבה יוסבר לו כי אף על פי שישנן משפחות שבהן לא נהוג לבקש סליחה, בת זוגו זקוקה לאמירה הזו כדי להירגע ולהתרצות.

כאשר פועלים ומדריכים את בני הזוג בצורה אמפתית, קשובה וסבלנית – הדברים מסתדרים על הצד הטוב ביותר. בהצלחה!

לשאלות ותגובות – ניתן לצור קשר:

רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית

טלפון | וואטסאפ | מייל | אתר