הגננת ביקשה לקבל פעוטה שפונתה מהעוטף – ההורים התנגדו

"אני מוכנה לקבל אותה ללא עלות", כתבה הגננת, "רק עם ההסכמה שלכם ההורים".

השדים החלו לצאת במהירות, שחור על גבי נייד:

"מצטערת לא מסכימה. עם כל האהבה אנחנו בפלוס של יותר ילדים… זה לא ייגמר, וגם ביקשנו לא להעלות את זה יותר, לא להציב אותנו במקום לא נעים", כותבת אחת האימהות, ואחרות המשיכו את אותו הקו: "אין בכלל מה לדבר על זה"; "בדיוק. מסכימה", "פשוט תגידו לה 'לא' וזהו. יש עוד גנים ביבנה. גם את הכמויות של האוכל צריך להגדיל, ובטוחה שזה משהו שלא נעשה בפועל, אז מספיק!"; "די יש גבול. בסופו של דבר זה פוגע ביחס האישי של הילדים שלנו", "עם כל הרצון הטוב, צריך לבוא גם לקראתנו. אין לי לב לעשות את זה, אבל בסוף מי שנפגע פה הם אנחנו, ההורים, שמשלמים 3,500 שקל."

"רוח הדברים הובנה והועברה, אפשר להפסיק את הדיון", מסכמת נציגת הוועד, אבל אב מהגן מנסה: "אני קורא פה את ההתכתבויות, ולא פחות מנדהם. אמא, במצוקתה, פונה, ובמקום לשים את עצמכם במקומה, מתעסקים אם אנחנו 29 או 31. בעלה במילואים, היא עזבה את הבית שלה בעוטף ומבקשת מקום לבת שלה. תסמכו על הגננת שתדע להתמודד. מקווה לימים שקטים, עם קצת יותר סולידריות. רק ביחד ננצח".

אבל גם זה לא עוזר: "תאמין לי שאני הכי בעד לעזור ולתרום ולהתנדב, והלכתי גם לעזור במקומות שצריך, התגובה שלך מאוד מתנשאת… הבן שלי מאוד סגור, לא משתתף כשהפעילות בקבוצה גדולה… אז אני שמחה שהבן שלך, חברותי ופתוח וקל לו, אבל הבן שלי קטן וביישן וקשה לו… וזה גם לא נגמר, כי יש מיליארד סיפורים עצובים, וכל אחד מהם ירצה להצטרף".

"אולי אם הגננת תתחייב שזאת הילדה האחרונה שנכנסת ופעם אחרונה שעולה דיון כזה? תבוא אמא ששוחררה מהשבי, ואז מה נגיד? אנחנו משלמים המון, וזכותנו לדרוש את מה שמגיע לנו", כותבת אם מתלבטת.

"צריך פשוט לעצור את זה", עונה לה אם בטוחה, ואחרת מוסיפה: "אנחנו משלמים לגן פרטי, ופתאום נהיה גן עירייה… יש הרבה שאין להם כרגע מסגרות. יש גם הורים בגן שנפגעו בהכנסות; ואם האמא תחליט שמחר הם עוזבים את העוטף ונשארים קבוע?"

אב נוסף מעיר: "קרה אירוע של פעם בחיים. ילדים שבמקרה ה'טוב' נעקרו מבתיהם. מה הבעיה לעזור? להבדיל מרובנו, תושבי העוטף נעקרו מבתיהם, נרצחו, נחטפו, אני חושב שלהם גם קשה".

"לבי עם כולם, אבל זה כבר מכביד נורא", הוא נענה, "כן, גם לנו קשה! לכל אחד יש את הסיפור שלו והבעיות שלו, אל תשפטו ואל תיכנסו! בכל מקרה, העניין ירד מהפרק".

אכן, הילדה לא התקבלה לגן."

ראוי לציין כי ראש העיר, רועי גבאי, שברגע שהמקרה הובא לידיעתו, ולמרות שהאירוע לא קרה בגן עירוני, מיד כששמע את הדברים – שוחח עם הגננת, ולאחר-מכן עם האימא שפונתה עם משפחתה מהעוטף, והציע לה מספר מסגרות חלופיות.

ראש העיר, רועי גבאי: "הובאה לידיעתי השתלשלות הדברים בקבוצת הוואטצאפ של הורים בפעוטון פרטי (גילאי 0-3) ביבנה, כפי שפורסמה הבוקר בכתבתה של אורלי וילנאי. לצערי, השיח שנוצר סביב המקרה, תוך שרבוב שמה של העיר, אינו מאפיין את הרוח היבנאית, הסובלנות, הסולידריות והקהילתיות של תושבי העיר בימי שגרה, ובוודאי שבעתות חירום.

מאז פרצה המלחמה אנו עדים לגל אדיר ומרגש של תמיכה, סיוע והתנדבות, של תושבי העיר, למען חיילות וחיילי צה"ל, משפחות מעוטף ישראל ותושבים, כל אחת ואחד על-פי כוחו ויכולתו.

אני מבקש לעדכן כי שוחחתי עם מנהלת הפעוטון הפרטי, שפתחה שעריה ולבה, ושמעתי על השתלשלות המקרה. יצרתי קשר עם האמא (שפונתה מהעוטף) והצעתי לה, ולבתה הפעוטה, מספר פתרונות ומספר מעונות יום, שפתחו שעריהם ללא היסוס. היא תבקר בהם ותוכל לבחור את המסגרת הטובה והמתאימה ביותר עבורה.

תושבי יבנה והקהילה הנפלאה שלנו ימשיכו לחבק ולתמוך, לסייע למשפחות ולכל מי שיזדקק."

רונית ארנפרוינד: הדחייה של הורים במעון הפרטי לקבל פעוטה שפונתה מהעוטף היא לא פחות מחרפה בעיניי.

אוי לנו אם לא נתמוך זה בזו, אם לא ננהג בסולידריות ותמיכה בשעה קשה שכזאת, אוי לנו אם לא נגלה אחריות חברתית ואנושית.
טוב עשה ראש העיר שהתערב ויצר פתרונות למשפחה ובכך תיקן את העוולה הזאת ואת הכתם האנושי שאני איני מכירה בקרב רבים ורבות מתושבי יבנה הנפלאות.ים."

מיותר לציין כי אנו, בפורטל יבנה שלי – MYavne, מוקיעים ומגנים מקרים נקודתיים מעין אלו. אנו בטוחים כי אין לאירוע זה שום קשר ליבנה, אלא לטבע האדם, וכל שנותר לעשות זה לקוות כי מקרים נוספים כאלה לא יקרו וכי ערך העזרה ההדדית יישאר בעירנו, בפרט, ובעמנו, בכלל, גם בתקופת המלחמה ואחריה, כי אין לנו עם אחר ולא ארץ אחרת.

ראש העיר, רועי גבאי: "השיח שנוצר סביב המקרה, תוך שרבוב שמה של העיר, אינו מאפיין את הרוח היבנאית, הסובלנות, הסולידריות והקהילתיות של תושבי העיר"

אילוסטרציה