גל ההצתות: רונית ארנפרוינד הקימה מטה חירום

רונית מעמיסה על רכבה

בלילה נסעה רונית למטה 'יש עתיד', בתל-אביב, שם מיינו את הדברים. למחרת בבוקר כ-20 רכבים, לאחר שגייסה רכב מסחרי גדול נוסף (של אבי כהן) מיבנה, נסעו לחיפה ושם העירייה הקצתה להם מתנ"ס בקריית-אליעזר ואולם ספורט גדול. "בתוך מספר שעות," מספר רונית "ארגנו במקום שולחנות עמוסים ומסודרים על-פי נושאים: בגדי תינוקות, בגדי בנות/ילדות, בנים/ילדים, נשים/גברים, תיקים, נעליים, טואלטיקה, מברשות שיניים, משחות שיניים, כריות, שמיכות, מעילים ועוד."

בהמשך הוזמנו תושבי חיפה, שבתיהם נשרפו כליל, ו/או פונו מבתיהם, להגיע למתנ"ס ולקבל את כל שזקוקים לו משם. בו זמנית התארגנה במטה החירום, שרונית הייתה שותפה לו, קבוצה נוספת, של נשים, שהכינה אוכל חם ויצאה בימים האחרונים לחלק אוכל ללוחמי האש במספר מוקדים, מחיפה עד נטף, בשבת בלילה.

ההתארגנות והאיסוף המשיכו גם ביום א' (אמש), בעבור הישוב חלמיש, כשביום ראשון בלילה, נסעו מהמטה רכבים לחלק שמיכות, אוכל יבש ובגדים ל-18 המשפחות שביתן נשרף כליל.

הקהילה היבנאית נרתמת

"הימים האחרונים היו קשים לכולנו" הוסיפה רונית "לכל אחת/ד יש מישהו/י שמהחברים והמשפחה שנמצאו ליד או במוקדי השריפה, והדאגה הייתה גדולה. רוב משפחתי גרה בחיפה, ואכן חלקם פונו. חברים בנווה-שלום, שפונו מביתם. המראות היו קשים. נראה שעדיין אנשים בהלם, ועדיין לא מעכלים את ממדי החוויה והמשמעות לחייהם. מעדויות אני יודעת לספר כי בחיפה יומיים שלמים אנשים רבים חיו עם ארגז תמונות ליד הדלת והמחשב הנייד וכל הזמן מביטים באש, מהחלון או המרפסת, באם היא מתקרבת, וכמה היא מתקרבת. היום הכל מסביבם בשכונות הללו שחור ומפויח, וייקחו חודשים רבים עד שהאזור ישוקם."

"יחד עם זאת," מסכמת רונית "אני חייבת לומר שעברתי בימים אלה חוויה מרגשת מאוד, חברות מיבנה, שמיד התגייסו וארזו, מביתם, בנדיבות גדולה, כמויות של דברים, מבלי להסס. זה נותן תחושה של שיש חברה אזרחית אכפתית, עם לב רחב ונשמה גדולה. אני רוצה להודות לכולן/ם. א/נשים נפלאות/ים."

גם אבי כהן ורכבו מגויסים למאמץ היבנאי-לאומי