ברחובות שלנו: סיפורו העצוב של אלכס

אלכס אפשטיין ז"ל, מי שהיה בשיא חייו מנצח תזמורת, סיים את חייו בתחתית של השפל, כאשר קפא מקור כשהוא זרוק ברחוב

הלווייתו תערך בשעה 14:30 בבית-העלמין הישן (צופיה)

המתפללים שהשכימו קום לתפילת שחרית בבוקר יום שבת, גילו בשד' העצמאות גופת אדם. כוחות המשטרה שהוזעקו למקום ניסו לגלות את זהותו במשך מספר שעות, ולבסוף התברר כי מדובר באלכס אפשטיין, הומלס שנדד בין יבנה ובין מושב בן-זכאי במהלך העשור האחרון. אפשטיין ז"ל, שהיה כבן 67 במותו, ככל הנראה קפא למוות, לאחר שנרדם ברחוב. בעיית השתייה, שרדפה אותו, עברה כחוט-השני בחייו, ממש כשם שחיוכים ואהבת הזולת הפכו לשמו הנרדף.

אלכס אפשטיין ז"ל

רבים מתושבי יבנה הכירו אותו ונתקלו בו, בעיקר באזור מרכז העיר ובמתחם קבר רבן גמליאל, שם נהג להעביר שעות רבות. גם במושב הסמוך הוא הפך לדמות מוכרת, לאחר שאנשים טובים נרתמו לעזרתו וסייעו לו במקום לינה ובארוחות חמות, לא פעם. הוא הוכר כערירי, אך עם לכתו, התברר כי הייתה לו אחות בחיפה, שהוזעקה לאזור בכדי לזהותו.
אחד מבני המושב (שמו שמור במערכת), ש'אימץ' את אלכס במהלך השנים האחרונות העביר את יום ראשון בניסיונות למנוע ביצוע נתיחה בגופה והבאתה לקבורה.

בשיחה עם הפורטל הוא סיפר בעצב: "אנשים מיבנה ומהמושב אימצו אותו ונתנו לו מקום לישון. אני מכיר אותו במשך שש שנים, תמיד הייתה לו קורת-גג, היה לו איפה לישון, אבל לפעמים היה נזרק ברחוב, כי לא תמיד הצליח להגיע למיטה הזו, בגלל בעיית השתייה."

סבל מכאבים ברגליו. תושבים היו מזעיקים את מד"א

מה אתה יכול לספר עליו?

"הוא היה פרופסור למוזיקה, הוא למד 17 שנים מוזיקה באוניברסיטה, היה מנצח בתזמורת, הקים תזמורת בצבא הרוסי, היה בן-אדם ישר, אמין. לא היה עושה רע.
הדבר הכי רע שהוא עשה זה רק לעצמו – שהוא שתה הרבה. הוא עבר לא מעט משברים בחיים, בייחוד בשנים האחרונות."

איך למעשה נודע לכם שהוא הלך לעולמו?
"אנשים ביבנה ראו אותו בבוקר, והשמועה עברה מפה לאוזן. בצאת השבת סיפרו לי. לפי מה שהבנתי, שבשעה שתיים לפנות בוקר הוא עוד היה חי, לפי המצלמה במקום. כנראה הוא קפא למוות, הוא היה שיכור מדי (לכאורה) ולא הצליח לקום."

מדוע אתם נלחמים שלא ינתחו את הגופה?
"קודם כל, מבחינה הלכתית. הזמינו את אחותו, והבנתי שהיא לא רצתה ניתוח בשום פנים ואופן, אבל בסופו של דבר חתמה. אחרי שהיא עשתה את זה – היא התחרטה, ואנחנו פנינו לזק"א. יש עו"ד שעוזר ומנסה למנוע את הנתיחה. אנחנו עושים הכל כדי שלא תהיה נתיחה. ייתכן שיש לו בן, ומנסים לאתר אותו."

יש לך הערכה מתי תתקיים לוויה?
"עדיין לא, יש הרבה אנשים שרוצים להגיע ללוויה, הוא היה מאוד מוכר. זו פרוצדורה של לשחרר את הגופה מאבו-כביר."

איך תזכור אותו?
"הוא שמח שהוא יהודי. כל הזמן הוא הדגיש וכל הזמן אמר את זה, שהוא שמח שהוא בארץ של יהודים. וזה מוסר של כולנו, שאנחנו כנראה לא מעריכים את העובדה הזו מספיק. הוא היה מאוד מסודר ואינטליגנט. הוא היה רושם אצל אנשים וכשהוא כשהיה מקבל את קצבת הביטוח לאומי שלו – היה הולך ומשלם. הוא היה עושה רשימות, כמה הוא חייב ולמי וב-99 אחוז מהמקרים הוא לא היה מפספס."

תושב יבנה שהכיר את המנוח במשך שנים רבות סיפר: "הוא היה בן-אדם של זהב, בן-אדם ישר, בן-אדם אמתי. הוא עלה לארץ, ובגיל 58 הוא עשה ברית-מילה. הוא אהב את הארץ, אהב את עם ישראל. היה מגיע למתחם של רבן-גמליאל מניח תפילין, מתפלל. בכל דבר היה עוזר לאנשים אפילו שהיה לו קשה. הבנתי ממנו שהוא ישב בכלא ברוסיה, בגלל שהוא הותקף על-ידי אנטישמיים, שאמרו לו שהוא יהודי, והוא התנגד להם. הוא אהב את הזולת וכיבד אותו, אלו דברים שהיו נר לרגליו."

"תזכרו אותו עם חיוך"

ויש גם נער אחד, שוהם אמסלם, תושב יבנה, בן ה-16 בלבד, אשר נקשר מאוד לאלכס, וגילה כלפיו טוב-לב, על בסיס יומיומי. שוהם מספר כי "כל פעם שהייתי ניגש לדבר אתו – הוא היה מחייך אליי. עזרתי לו במעיל, בשמיכות, אוכל חם ועוד, אבל נראה לי שיותר מכל, היה חשוב לו שתהיה עבורו אוזן-קשבת, ועל כך אני שמח שיכולתי לתרום, בכך שלאיש היקר הזה היו גם קצת רגעים של שמחה בלב, וחברים, שבאמת היה לנו אכפת ממנו ואנו מוקירים אותו מאוד. יהי זכרו ברוך." סיכם שוהם, עם דמעות בעיניים.

דוברת מרחב שפלה, רפ"ק לאה זהר, מסרה כי " על פניו אין חשד לפלילים. הגופה הועברה לבדיקה."