בעלים לשעבר של מקומון מוכר: ישלמו לעירייה

מקסים בן-עזרא ורעייתו, חמדה, הפסידו בתביעת ענק שניהלו נגד עיריית יבנה: השניים תבעו פיצוי של 3.5 מיליון שקלים, בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בשל צו הפסקה מינהלי שהוציאה העירייה לבית הדפוס שלהם

בני-הזוג טענו, בתביעתם, כי כתוצאה מהצו שהוציאה העירייה נגרמו להם נזקים כספיים אדירים, בעיקר של מכונת-דפוס יוקרתית, שקנו באותם ימים ושהרכבתה בבית-הדפוס נמנעה עקב סגירתו.

בני-הזוג הפעילו חברה בשם 'הדפסות איכות', שהדפיסה מספר מקומונים, ביניהם מקומון יבנאי, כשמקסים כיהן כעורכו הראשי באותם ימים.

העירייה הוציאה לבית-הדפוס צו הפסקה מינהלי, בחודש פברואר 2004, והוא נסגר סופית זמן קצר לאחר-מכן. התביעה הוגשה רק בסוף חודש פברואר 2011 ובמרכזה הטענה כי העירייה הוציאה את צו ההפסקה שלא כדין וברשלנות.

חמדה ומקסים בן-עזרא

בני-הזוג טענו כי הצו הוצא למרות שהעירייה ידעה כי לחברה היה רישיון עסק לצמיתות, עוד נטען כי הצו הוצא משיקולים זרים ובחוסר תום לב בשל היחסים העכורים בין ראש העירייה, צבי גוב-ארי, ובין מקסים, שבסמוך למערכת הבחירות של שנת 2003 פרסם ידיעות שלא היו לרוחו של גוב-ארי ולא תמך בו, עוד נטען כי לבני-הזוג לא נערך שימוע טרם הוצאת הצו וכי העירייה לא התירה לתובעים להציב שומר מטעמם, מה שהוביל לכך שרכושם נבזז, לרבות מכונת הדפוס היוקרתית ותכולת ביתם, שהציבו במקום.

בני-הזוג בן-עזרא טענו בתביעה כי צו ההפסקה המינהלי הביא לחיסול העסק בו היה להם הון עצמי של 5,690,266 שקלים. עם זאת, הם העמידו את סכום התביעה על סכום של 3,500,000 שקלים בתוספת הוצאות משפט.

ראשית, טענה העירייה כי דין התביעה להידחות בטענת התיישנות, שכן שבע השנים הקבועות בחוק מתחילות ביום בו התגלה הנזק. עורכי-הדין של העירייה טענו כי התובעים לא הוכיחו מניעים פסולים להוצאת הצו וכי הוא הוצא בשיקול דעת ובסבירות, לאחר שהתקיימו דיונים והיוועצויות עם הגורמים המקצועיים.

עוד ציינו עורכי-הדין כי טענת התובעים ליחסים עכורים בין ראש העירייה לבין התובעים, אשר בעטיים הוצא צו ההפסקה, לא הוכחה וכי עדי התביעה טענו כי לא היו עדים באופן אישי להתבטאויות כלשהן מצד ראש העירייה נגד בעלי העסק.

עוד נטען כי כבר בעת הוצאת צו ההפסקה המינהלי מצבו של המבנה היה רעוע והוא היה פרוץ במספר מקומות שונים, ללא קשר לצו ההפסקה. יתירה מכך, אין זה מתפקידה של העירייה להציב שומר בנכס, והעירייה מעולם לא אסרה על התובעים להציב שומר מטעמם. האחריות על שמירת המבנה ותכולתו נותרה בידי התובעים.

באשר לנזק, שנגרם כביכול לבני-הזוג, העירייה טענה כי אין כל הוכחה להיקפו, והתנערה מהסכום הנקוב בתביעה.

השופט יחזקאל קינר, מבית-המשפט המחוזי מרכז, החליט לדחות את התביעה בשל התיישנותה, תוך שהוא קובע כי היקף הנזקים נגלה לבני-הזוג עם הוצאת הצו ולכל היותר תוך שבועיים מיום הוצאתו, כך שהיה עליהם להגיש את התביעה במועד מוקדם יותר.
 

למרות זאת, השופט המשיך לדון בנסיבות הוצאת הצו ובחן לעומק את טענות בני-הזוג.

במשפט העידו מספר עובדים לשעבר ב'מקומון', שציינו כי עד כחמישה חודשים טרם מועד הבחירות התקיימה מערכת יחסים תקינה בין המקומון ובין העירייה, אולם לאחר שפורסמו דברי ביקורת של גורמי אופוזיציה – הורעו היחסים באופן משמעותי.  

עוד תוארה "מלחמת מודעות" בין גוב-ארי ובין רשימתה של יו"ר האופוזיציה רונית ארנפרוינד-כהן, שהתמודדה באותה מערכת בחירות לראשונה, שהגיעה לשיאה שבוע לפני מועד הבחירות, כאשר גוב-ארי דרש בתוקף לקבל את העמוד האחרון לצורך פרסום מודעה, למרות שרונית כבר שילמה עליו. העובדים טענו כי גוב-ארי זעם על כך שלא קיבל את מבוקשו וכי הועברו אליהם מסרים כי גוב ארי "כבר יראה מה זה לעיתון".

עוד נטען כי חלק מהתשלומים שהיו מגיעים למקומון מהעירייה לא שולמו לו לאחר הבחירות. גוב-ארי עצמו לא התייצב לדיון בכדי להזים את הטענות נגדו. 

השופט קיבל את הטענות וציין בפסק-הדין: "מהאמור לעיל, עולה כי הוכחו, במידה מספקת, יחסים עכורים בין ראש העירייה לבין מקסים כמו"ל של המקומון, וגם כי היה רצון של ראש העירייה להביא לסגירת העיתון."

השופט קבע כי: "ניתן להעריך כי מכלול הדברים שנזכרו לעיל, מצביע גם על קיומם של שיקולים זרים בהוצאת צו ההפסקה המנהלי. זאת על רקע המתיחות הגבוהה והיחסים העכורים ששררו בין ראש העירייה לבין המקומון, כעסו של ראש העירייה על העיתון עקב אירועים שאירעו, הן לפני והן אחרי הבחירות לרשויות המקומיות, באוקטובר 2003, ורצונו להביא לסגירתו, והוצאת הצו בסמוך להתרחשות אירועים אלה, בלא שהתקיימו התנאים הנדרשים להוצאתו."

בשל טענות אלו החליט השופט לחייב את בני-הזוג לשלם לעירייה שכר טרחת עורכי-דין, בסכום מופחת של 20,000 שקלים בלבד.

למעלה מהצורך, דן השופט גם בטענות הנזק וקבע כי בני-הזוג לא הוכיחו כי מכונת הדפוס היוקרתית לא הורכבה רק בשל צו ההפסקה המינהלי וכי הם לא סיפקו די ראיות באשר לנזק שנגרם כביכול לתכולת ביתם.