בין אזעקה למשלוח מנות: על זוגיות ומשפחתיות בזמן מלחמה
מאת: רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית
יש תקופות שבהן החיים מתנהלים בשני קולות בו־זמנית
האחד – קול החדשות, כל הניסים הדאגה, רשימות השמות והלב המתכווץ- הכל ביחד
והשני – קול הבית: הילדים שצריכים כריך לבית הספר, הכביסה שמחכה, בן הזוג שמביט ושואל בלי מילים – "את איתי?"
מלחמה איננה מתרחשת רק בגבולות. היא חודרת אל הסלון, אל חדר השינה, אל השולחן במטבח. היא משנה את סף הרגישות, מקצרת את הפתיל, מגבירה פחדים ישנים ומעוררת חרדות חדשות. ובתוך כל זה – אנחנו מתבקשים להמשיך להיות בני זוג, הורים, סבים וסבתות. להיות עוגן.

צילום: אילוסטרציה
מה חדש?
דווקא בזמן כזה, הזוגיות איננה מותרות. היא קו ההגנה הראשון של המשפחה.
כשבחוץ חוסר ודאות – בפנים אנחנו צריכים לייצר ודאות. לא ודאות של תוצאות, אלא ודאות של נוכחות. לדעת שיש מישהו שמחזיק איתי את הדאגה. שמבין למה אני קצרה היום, או למה הוא שותק יותר מהרגיל. מלחמה מפגישה אותנו עם מנגנוני ההתמודדות השונים שלנו: אחד רוצה לדבר בלי סוף, השנייה מתכנסת. אחד צורך חדשות באובססיביות, השנייה מבקשת להתנתק. אין דרך אחת נכונה – אבל יש דרך נכונה אחת להיות ביחד: לכבד את השוני לדבר על השוני ואם עדיין יש דברים מפריעים, לנסות להתפשר, למצוא את קו האמצע. דיבור בנחת על המצב בינינו חשוב מאוד. לא להיבהל מלהעלות דברים "על השולחן". העיקר לבוא מתוך פתיחות, רצון להקשיב ולפתוח את הלב לשני. להחליט על מה כל אחד מוכן לוותר למען השפיות הזוגית. אולי לוותר קצת על צפיה בחדשות, לנסות לשתף יותר במה עובר עלי.
גם המשפחתיות מקבלת משמעות עמוקה יותר. הילדים מרגישים הכול, גם כשאנחנו חושבים שהסתרנו. הם קוראים את המתח שבאוויר. לכן לא רק מה שאנחנו אומרים חשוב – אלא איך אנחנו. היציבות לא נמדדת בכך שאין פחד, אלא בכך שיש למי לפנות כשמפחדים. בית שבו מותר לשאול, מותר לבכות, ומותר גם לצחוק – הוא בית חסין יותר מכל ממ"ד.
ובתוך המציאות המורכבת הזו, יש גם הזדמנות שקטה. מלחמה מזכירה לנו מה עיקר ומה טפל. פתאום המריבה על שטויות נראית קטנה יותר. פתאום חיבוק מקבל ערך אחר. פתאום ארוחת ערב פשוטה יחד היא לא מובנת מאליה.
זה לא אומר שאין מתחים. יש, ולעיתים אפילו יותר. העומס הנפשי שוחק.
דווקא כאן נדרשת בחירה מודעת: לא לתת למלחמה להילחם גם בינינו. לבחור בטוב. לבחור בשיחה במקום בשתיקה פוגעת. לבחור במחווה קטנה של חסד בבית וזה כולל גם את הילדים.
פורים, חג ההסתר והגילוי, מגיע אלינו השנה עם משמעות נוספת. בתוך ההסתרה הגדולה – לגלות את הכוחות הקטנים. בתוך הרעש – לשמור על הלב. בתוך המציאות הלא פשוטה – להמשיך לבנות בית.
כי בסופו של דבר, משפחה איננה רק מסגרת ביולוגית. היא מרחב של משמעות. וזוגיות איננה רק שותפות טכנית – היא ברית. וברית, במיוחד בעתות מלחמה, היא הבטחה שקטה: גם כשסוער בחוץ, אנחנו לא מוותרים זה על זו.
בעזרת ה' שנזכה לימים שקטים יותר.
ועד אז – שנשמור זה על זו, ועל הבית שלנו.