בייקדי אמבצ'ו: מתהילה לשגרה מפרכת

האצן היבנאי לשעבר, בייקדי אמבצ'ו, עזב את תחום האתלטיקה לפני שש שנים עקב פציעה והיום הוא אחמ''ש במתחם G – איפה איבדנו אותו לאורך הדרך?

אלי (אמבצ'ו) בייקדי מיבנה, היה קרוב, בעבר, להגשים חלום ולהתחרות באולימפיאדה. האצן, שעלה ארצה בגיל 14, בשנת 1991, קיווה להגשים חלום. במשך עשור הוא נמנה בסגל נבחרת המרתון של ישראל וייצג אותנו בתחרות בחו''ל, כמו גם את אגודת אליצור יבנה באתלטיקה.

בשנת 2003 הוא סיים במקום השישי במרתון טבריה, אלי (אמבצ'ו) בייקדי – מקום שישי! והוכיח שיש לו פוטנציאל להיות רץ מרתון איכותי כי רשם תוצאה המצוינת (2:24:18), וקבע שיפור של מעל 2 דקות מהשנה הקודמת.

אמבצ'ו בימי התהילה (תמונת ארכיון באדיבות עיריית יבנה)

היום אלי (אמבצ'ו) בייקדי כבר בן 39, והוא פרש מריצה בגיל 32, עקב פציעה. מצאנו אותו היום מסייר במתחם G ביבנה, שומר על הסדר ומבכה את העובדה שאינו עובד במה שהוא אוהב באמת – הריצה. "אין מה לעשות בימינו" הוא מספר "רציתי לאמן ילדים וכמובן להוציא ספורטאים צעירים קדימה, אבל מה שקורה בישראל מבחינת אתלטיקה זה לא כמו באירופה. אין פה תרבות ספורט, אין תמיכה לאתלטיקה בישראל. בכל מקום אחר היו מוקירים אותנו, אבל פה, כשאתה פורש – מתעלמים ממך. זאת הסיבה שלא חזרתי לרוץ. כרגע אני מרגיש כאילו לא הייתי קיים – לא הייתה לי ברירה. אני נשוי, יש לי שלושה ילדים שאני חייב לפרנס אותם. הפסקתי לרוץ בגיל 32 כי נפצעתי, ניסיתי לחזור, אבל לא הצלחתי בגלל פציעה, ולאחר הפרישה – התחלתי לאמן ילדים מקומיים במשך שנה."

למה לא יותר?
"בשנה השנייה, כשרציתי לחזור לאמן – לא אושרו התקציבים, והבנתי שאין לי ברירה, היית חייב מסגרת שבה אוכל להתפרנס. רוב האנשים לא מבינים מה זה אתלטיקה. ככה זה כשלא משקיעים – חבל."

אני אדם שהיה רץ בחו''ל 3-4 פעמים בשנה

היית קרוב בעבר לאולימפיאדה.
"נכון, אבל לצערי לא הצלחתי להגיע לאולימפיאדה. הייתי בהרבה תחרויות באירופה, מרתונים גדולים. אני אדם שהיה רץ בחו''ל 3-4 פעמים בשנה, גם באופן עצמאי וגם ייצגתי את ישראל. הייתי בסגל של מרתון ישראל כמעט עשור ברצף. באולימפיאדה לא הייתי, אבל לא הייתי רחוק מזה, הייתי קרוב לעשות מינימום, אבל הפציעה עצרה אותי. ייצגתי את אליצור יבנה 8 שנים ברצף, בתחרויות בישראל, כמו גם במרתונים גדולים, כדוגמת אמסטרדם, ברלין ופריז."

והיום מה?
"היום אני עובד בבקרים בבית-חולים ובערב אני אחמ''ש במתחם G החדש של יבנה. אשתי נמצאת רוב הזמן עם הילדים, היא עובדת רק 3-4 שעות, ולכן אני מנסה להשלים את ההכנסה בשעות הערב. ההרגשה לא נעימה, שלא זוכרים אותך ולא מוקירים אותך, חבל לי שביבנה אין נבחרת אתלטיקה. אני מאוכזב, אימנתי ילדים ביבנה בעבר, הייתה תקופה יפה." הוא נזכר בהתרפקות נוסטלגית.

אמבצ'ו כיום. חבל לי שביבנה אין נבחרת אתלטיקה