ביזיון: ספרי קודש הושלכו לרצפה

"כאב לי לראות ספרי תנ"ך זרוקים על הרצפה כאילו מדובר בזבל" סיפר עובר-אורח שהבחין בספרי קודש זרוקים מחוץ למתקן הגניזה הסמוך לרבנות היישובית

יו"ר המועצה הדתית, יצחק מוסאי: "חבל שאנשים לא מקפידים לשים בתוך המתקן. אנחנו נדאג למתקן גדול יותר"

תושבים עוברי-אורח הסבו את תשומת-לבנו בפורטל למחזה הכואב הזה, בו הושלכו ספרי קודש לרצפה ושכבו שם כאבן שאין לה הופכין. "כאב לי לראות ספרי תנ"ך זרוקים על הרצפה כאילו מדובר בזבל." סיפר ג. בזעם "אני לא דתי, אבל אני יודע שבספרים האלו מוזכר שם האלוהים ואסור, על-פי הדת, שיהיו מושלכים על האדמה. בכל זאת, אנחנו יהודים."

המתקן עמוס מעל גדותיו, כפי שראו התושבים שחלפו במקום

עוד עובר אורח סיפר: "זה לקח אותי למחוזות רחוקים, בתקופת השואה וכדומה, שם חיללו את בתי-הכנסת, או בית-המקדש, והשליכו את ספרי הקודש, או שרפו אותם. אני לא מאמין שיהודי עושה כזה דבר. חרפה."

ספרי תורה מושלכים על הרצפה

יו"ר המועצה הדתית יבנה, יצחק מוסאי, טען כי אף הוא חסר-אונים נוכח התופעה המבזה הזו. "זה קורה בגלל שאנשים מביאים פעם בתקופה, ואין שליטה על זה. המתקן יכול להיות ריק חודש, ותוך יום אחד הוא מתמלא. פתאום בא מישהו, עם משאית, מוריד את הספרים ביום שישי, ואז לא מפנים את זה עד יום ראשון-שני. זו 'מחלה' קשה מאוד, שאני לא מתגבר עליה."

מוסאי מעדכן אותנו כי יש קרוב ל-60 עלונים חרדיים ביבנה, שאין כדומה לזה באף עיר, ואלו, למרות ששם השם בתוכם, מושלכים לאחר קריאתם, כמו זבל. עוד מספר מוסאי כי המועצה הדתית ביבנה משקיעה כ-35,000 ש"ח לגניזה לשנה.

הספרים הוכנסו למתקן הגניזה

"אני פונה לכל אלו שמפנים את ספרי הקודש, לא להשליך אותם על הרצפה, אלא להקפיד להכניס לתוך המתקן בלבד." 

תוך שבועיים יגיע מתקן גדול יותר, ויצחק מוסאי מבטיח לדאוג שיפנו אותו ברגע שהוא מתמלא עד חציו, ובינתיים הוא מבקש "לא לחכות עד שמצטברות ערמות כאלו גדולות! להביא כל חודש כמות קטנה!"

חשוב לציין כי בינתיים דאג יו"ר המועצה הדתית כי המתקנים יפונו. עוד ראוי להזכיר כי קיים מתקן נוסף, בבית-העלמין, לנוחיותם של התושבים.

מתקן הגניזה רוקן ועכשיו לא נותר אלא להקפיד לשים את הספרים בתוכו ולא לידו
 

משמעות הגניזה ונקודות האיסוף בעיר

כמעט בכל בית ובית-כנסת מתאסף חומר כתוב, ספרי-לימוד ישנים וכד', שיש בהם דברי תורה, או פסוקים מהתנ"ך, אשר יש איסור להשליכם, ויש צורך לגנוז אותם.

בהלכה היהודית, חובת הגניזה היא החובה לגנוז כל כתב שרשום בו אחד משמותיו של האלוקים. בשם גניזה מכנים גם את המקום שבו גונזים את הכתבים האלה.

לפי ההלכה חל איסור להשמיד, או לגרום למחיקה, של כל מסמך כתוב שמופיעים בו שמותיו של הקב"ה. כך מנסח הרמב"ם את ההלכה הזו: "כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהן הקדוש ברוך הוא, לוקה מן התורה; שהרי הוא אומר בעבודה זרה, "ואיבדתם את שמם… לא תעשון כן, לה' אלוהיכם." 

בגניזה טומנים תשמישי קדושה (סידור, ספר תנ"ך, דברי תורה, תפילין, מזוזות ושאר כתבי קודש) פגומים, שיצאו משימוש. את תשמישי הקדושה לא נוהגים להשליך לאשפה, בשל הקדושה המיוחסת להם, ולכן גונזים אותם, כלומר, מעבירים אותם לגניזה.

את מכלי הגניזה מרוקנים וקוברים באזורים מיוחדים בבתי-קברות יהודיים. בדורות קודמים היו גונזים גם מתחת לאבני היסוד של בתי-הכנסת או בעליות-גג מיוחדות.

בזכות המנהג לגנוז מסמכים וספרים התגלו, בעת החדשה, בחיפושים שנערכו בגניזות עתיקות, תעודות היסטוריות רבות ובהן כתבי-יד וספרים עתיקים רבים.