באופן פתאומי! אייל פודלובסקי הלך לעולמו: הלווייתו היום

אייל פודלובסקי ז"ל
 

הלווייתו של אייל תתקיים היום (שישי), 3.10.25, בשעה 12:00, בבית העלמין ביבנה.

יושבים שבעה בבית המשפחה ברחוב הצבעוני 7, יבנה (דירת גן).
 

תהי נשמתו של אייל היקר והאהוב צרורה בצרור החיים.

ולמשפחתו, פורטל יבנה והצוות כולו משתתפים בצערכם, מי ייתן ולא תדעו עוד צער ודאבה ומן השמיים תנוחמו.

יהי זכרו ברוך.

הספדים:

רעייתו וחברתו לחיים, אמבר פודלובסקי, הספידה אותו כך: "איילי ככה תמיד קראתי לך

אישי היקר

הכרנו לפני 26 שנים,
אתה התקשרת בערב הסילבסטר ושאלת את לא חוגגת ? אמרתי לא… לנו יש את ראש השנה ואותו אני חוגגת .

שוחחנו שעה ארוכה, השיחה קלחה והיתה הרגשה כאילו אנחנו מכירים שנים.

הקליק היה מידי, לשנינו זה פרק ב, היינו התיקון אחד של השניה.

מיד התחלנו להתראות,   באפריל כבר הצעת לי נשואים, באוגוסט היינו נשואים.

וכך חלפו לנו השנים, היית לי החבר, הבעל, האבא של ילדי הכי טוב שיכולתי לבקש, וכך תמשיך להיות.

אני לא מאמינה שכותבת לך ועליך בלשון עבר.

אבל זה מה שכנראה הוא מלמעלה החליט

תודה רבה על זוגיות נהדרת ושנים נפלאות ביחד.

תודה רבה על  שני ילדים מדהימים.

תודה רבה על מי שאתה ומה שהיית עבורי ועבור ילדינו

אתה איש גדול מהחיים, השפעת על המון אנשים וילדים בחייך וגם במותך השארת מורשת לי ולילדינו.

מאמינה ששום דבר לא קורה סתם, את השליחות שלך כאן סיימת כמו מלאך שגם בלכתו משאיר חותם.

גאה להיות אישתך, גאה להיות אם ילדייך
ותמיד אהיה.

מבטיחה להיות חזקה ולשמור על המשפחה שלנו מאוחדת, גם על ההורים שלך אשמור, אל תדאג הם יהיו בסדר.

הילדים ימשיכו להצליח, להתפתח ולהגשים את כל החלומות שלהם בטוחה שתסתכל עלינו מלמעלה ותיהיה גאה.

מנחמת אותי העובדה שלא סבלת

תנוח איילי יקר שלי,
על משכבך בשלום ותהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

באהבה גדולה לעד
אני"
 

בתו הבכורה של אייל, אורית משיח (פודלובסקי):

"קצרה היריעה מלהכיל מי היה אבא שלי, אבא שלי היה הרבה דברים, אבל לפני הכול – הוא היה האבא הכי טוב בעולם.

הוא היה אבא שראה איתי את כל סרטי דיסני – לא רק ראה, אלא ידע כל שורה וכל שיר בעל פה, ושר אותם איתי בהתלהבות, גם כשהייתי כבר גדולה. 
הוא אהב את הסרטים האלו באמת – כי הם היו תמימים, מצחיקים, חכמים – בדיוק כמו הלב שלו.

הוא ידע לצטט כל סרט בורקס ישראלי מההתחלה ועד הסוף – תמיד עם קריצה והומור שגרם לכולנו להתפקע מצחוק. 
הוא היה מלא שמחה, שטות, אהבה לטכנולוגיה, לחידושים עם סקרנות של ילד בנשמה.

אבל יותר מכול – הוא היה צדיק אמיתי.  איש של נתינה. 
מי שעזר לכל מי שצריך – למשפחה, לשכנים, ולפעמים גם לאנשים שפגש רק לרגע. 
בלי להתבלט, בלי לבקש תודה – פשוט כי ככה היה הלב שלו.

כמו שנאמר בתהילים: 
"אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" – 
והאור הזה היה בו. אור טוב, נקי, חזק.

הוא ידע איך להרגיע, לחזק, לתמוך – גם כשלא היו מילים.
גם כשהעולם רעד ו"סוף העולם הגיע" ביום שבו ברד הרעיד את באר שבע אי שם בשנות ה90  – היה מספיק לשמוע את הקול שלו ולראות את העיניים הכחולות והטובות, ולהרגיש בבית.

הוא אהב את החיים – באמת אהב. 
הוא אהב לאכול, לשמוח, ולגרום לאחרים להרגיש שייכים.

ובין כל הכינויים, תמיד קראתי לו: אבא דוב.

היום, אני נפרדת ממך בלב כואב אבל גם מלא הכרת תודה על האישיות שהיית, יודעת שתמשיך להיות חלק ממני לנצח וגם אחריו עד שניפגש, ועומדת בכל הבטחה שהבטחתי לך כשנפרדנו.

כמו שאמר חזרזיר לפו הדוב: 
"כמה מזל יש לי שיש לי משהו שהפרידה ממנו כל כך קשה."

תנוח, אבא דוב שלי. 
אני אוהבת אותך עד אחרי הנצח."