"אנחנו באמת כמו כולם"
מאת: נופר שם טוב
מה חדש?
איך ניתן לתקן את העולם? מתן בן ה-25, המתגורר ביבנה, הנו כבד שמיעה מלידה, כתב פוסט שתפס לכולנו את תשומת-הלב, ואולי יחולל שינוי קטן
יצאנו לדבר עם מתן (דניאל) כהן על הפוסט (ראה כאן), על מה הניע אותו לכתוב אותו, ולשתף אותנו בראיית עולמו על-פני מספר מקרים בחברה, ואולי אפילו לשנות
תוכל לספר לנו קצת על עצמך?
"אני בן 25, נשוי באושר ומצפה להיות אבא בקרוב מאוד ולהקים בית ומשפחה חדשה משלי. אני שחקן קט-רגל אולמות, בקבוצת אולטראס ת"א, בליגת החרשים. אני כמו כל אחד אחר, שאוהב לצאת לבתי קולנוע עם החברים והאישה, לטוס ולראות עולם כל פעם שיוצא לי, וזהו בגדול."
אז מה גרם לך לכתוב את הפוסט הזה?
"מה שהניע אותי לכתוב ב'סיכוי שווה' זה חוסר המודעות בארץ כלפי החרשים וקשי השמיעה. אני מחפש עבודה יציבה, שאוכל להשתקע בה לטווח ארוך ולהתקדם כל פעם, כמו כל אחד אחר. כמו שסיפרתי לך, אני מצפה להקים משפחה משלי, ובשביל לעשות כן – אני חייב להיות מאוזן. לכן הציעו לי לפנות ל'סיכוי שווה' בכדי למצוא עבודה שתוכל להתאים את עצמה אליי, ואני אליה."

מתן כהן. הרוב נוהגים להשוות אותנו לאנשים אלימים, וזה לא נכון
מה הקשיים שאתה נתקל בהם ביום יום?
"בתור כבד-שמיעה מלידה אני חושב שהנגישות בארץ לא מספיקה. החלום זה שכולם היו יודעים את שפת הסימנים, או לפחות שיידעו את הדברים הרגילים והמרכזיים, שזה בהחלט אפשרי, לדעתי, ומפה זה יהיה המפתח להרבה בעיות. אני חושב גם שיש איזשהו פחד, מצד המעסיקים, להעסיק כבדי שמיעה, מבלי לנסות אפילו, וזה חבל."
האם אי פעם זה מנע ממך משהו? הקושי בשמיעה
"אני לא חושב שהיו דברים רציניים, אפילו התגייסתי, כמו כולם, לצה"ל, כדי להוכיח שאני כמו כולם. אמנם התנדבתי לצה"ל וויתרתי על ה'פטור' שלי, אבל לא הייתי מחליף את החוויה הזאת בחיים. הייתי שנתיים בחיל-האוויר, והחוויה הזו תרמה לי המון וחישלה אותי. לא היה לי קושי מידי, כמו שחושבים כלפי חוץ, כי אני כבד שמיעה, אמנם, אבל עדיין אני יכול לתקשר טוב מאוד. הבעיה לא הייתה בי, הבעיה הייתה באנשים שניצבו מולי, בגלל חוסר המודעות ואי הידיעה מי הבנאדם שעומד ממול, ומה היכולות שלו, שפטו מיד. הרוב נוהגים להשוות אותנו לאנשים אלימים, וזה לא נכון, וזו רק אחת הדוגמאות."
ולסיכום, מה תאחל לנו בתור חברה מתוקנת?
"באמת לחיות כחברה מתוקנת, להיות מודע לסביבה שלנו, ולא לשפוט לפי העטיפה, ולא לפחד מהרעיון של מוגבלות כזו או אחרת, כי אנחנו באמת כמו כולם."