אמנים עולים מציגים: זהות חומרית, זהות תרבותית!

התערוכה תחנך במעמד ראש העירייה, צבי גוב-ארי והינה פרי שיתוף-פעולה שנרקם בין הסדנה לאמנות ומוקד הקליטה העירוני. בקטלוג התערוכה כתב ראש העירייה, צבי גוב-ארי כי "ביצירות הייחודיות ניתן דגש על הרב-תרבותיות, היכרות עם השונות ומתן כבוד לתרבויות שונות, תוך שאיפה למיזוג וסימביוזה עם התרבות הישראלית. אך טבעי הוא שתערוכת אמנים עולים תתקיים ביבנה, העיר אשר חרתה על דגלה, כערך עליון, את הסובלנות ושיוויון ההזדמנויות לכל."

אמנים אשר מוצאם ב'תפוצות', נושאים עמם מטענים תרבותיים שונים מארץ מוצאם, מאמצים מוטיבים ישראליים ומקומיים ביצירתם ומשתלבים בתכנים המסורתיים בנופי ילדותם ובזיכרונות הצפים ועולים. אוצר התערוכה, רוני ראובן, אומר כי "מאפיינים אלה מאפשרים לאמנים שמירה על זהותם, תוך הקניית תחושת השייכות, המעניקה משמעות ליצירתם ומבססת את מעמדם בסצנת האמנות הישראלית."

נירית טקלה

הפסלת אלה גרינברג, אשר עלתה מ'חבר העמים', מפסלת במתכות 'אצילות', דמויות אשר בסיטואציה בה הן נמצאות מהוות אנטי-תזה לחומריות, חיילים במצב לוחמה, או הפוגה, לצד 'מהגר' ישוב על מזוודתו. פסלו המרשים של הנביא יחזקאל המניף זרועותיו ומנבא לגולי בבל את שיבתם לארץ, 'חזון העצמות היבשות', ולעומתו, פסלו של איקרוס הנופל לים לאחר ניסיון בריחתו מכלאו, כנפיו, אשר הודבקו בעזרת שעווה, נשרו כאשר זו הומסה על-ידי השמש.

האמן ז'אק פימה, בן להורים יוצאי מרוקו, עלו לישראל והיגרו מאוחר יותר לצרפת, שם נולד.  פרטים מאוספו הינם כחומר-גלם ליצירת מיצבים. "מלקט זיכרונות" והופך אותם ל'כמוסות חומריות של זיכרון מופשט'." (אהרונסון 1999). החומרים שנאספו מייצגים את 'זיכרון החפץ' אשר אבדו לו פיסות-חיים בדרך ונשארו מאחור. דרך בניית העבר האבוד הוא מנסה להבין את ההווה.

עלי עץ הבננה משמשים את הפסל טספאי טגניה, כחומר-גלם לפסליו, לאחרונה החל לפסל בבטון, דמויות בגודל טבעי, סצינות מחיי היום בכפר האתיופי, געגועים לפשטות, לבית בו גדל. "בבית הזה, הרבה ילדים גדלו בו, בלי מזגן, בלי מקרר, אבל מה היה בו, הכל מהכל!!" (טספאי טגניה).                  

טספאי טגניה

'מגילת העצמאות', של האמנית זוודיתו יוסף, עשויה מפחם טחון, עבודה טעונה, העוסקת בזהותה ובמוצאה האתיופי ומתקשרת לשיח החברתי והתרבותי העכשווי ובזיכרונות ילדות רחוקים. שריפת עץ והפיכתו לפחם, המשמש לה כחומר ליצירה, מסמל את המעבר מתרבות אחת לתרבות אחרת.

אלכס טוביס עלה לארץ מברה"מ, מצייר בעיקר נופים, קבוצת האורנים הירוקים, המיתמרים לגבהים, מייצגים עבורו נופי נפש. העלווה נראית כמוח אנושי, ירוק ומלא. הצבעוניות בציוריו מוקצנת וניכרת בהן השפעת הנוף הרוסי, נופי ילדותו, נופים האצורים בתוכו מ'שם'. 

גם בציוריה של לובוב מינקוביץ באים לידי ביטוי הגעגועים למקומות נסתרים. הים הסוער, הקוצף, צופן במעמקיו זיכרונות ילדות, ממחוזות רחוקים, מעברה בבלארוס, מדינה ללא מוצא לים.

יוסף קפליאן, יוצא ברה"מ לשעבר, מצייר משפחות, שונות באופיין, ממקום הולדתו, הדמויות מסודרות כבצילום משפחתי. הסגנון הריאליסטי והצבעוניות המונוכרומית מעבירים את התחושה של צילום עתיק, של פעם, מעין תיעוד אמנותי של העבר, ממקום מושבו הנוכחי, בארץ, המרוחק גיאוגרפית, אך כה קרוב רגשית.

האמנית דגה פדר, אשר עלתה בגיל צעיר לארץ, מאתיופיה, היא אמנית רב-תחומית. בציוריה, דגה משלבת מוטיבים אתיופיים וזיכרונות מארץ מולדתה. זיכרונות המלווים אותה בדרכה האמנותית וממקמים אותה על קו הרצף שבין ה'אני' לבין המסגרת החברתית והמשפחתית, בין יכולת הבחירה לבין מה שמכתיבה הסביבה הקרובה, הנוכחית.

גל פרוספר. ציור שמן להקה ישראלית
תמונות באדיבות עיריית יבנה

גם אצל האמנית רות אורנבך, ילידת בריה"מ, הזיכרון הוא חומר-הגלם העיקרי בעבודתה. ציוריה מושפעים מתצלומי האלבום המשפחתי וראייתה כילדה את העבר. דיוקן האם ובנותיה, על רקע אפור ונזיל, אשר אינו מעיד על מקום מסויים, תלוש. הצבע האדום, המשמש אותה, הוא דו-קוטבי, לדבריה "הוא מדמם ומקשט, בו זמנית, הוא מכאיב לעין בהיותו כה אדום… כה רוסי."

ביצירתו 'האשה' מתאר האמן ולדימיר פאין, יליד בריה"מ, דמות אישה, חסרת הבעה, ללא שיער, בגוונים כחלחלים. היא במצב של ישיבה, נראה כאילו רכובה על סלע בגוונים חומים ובהירים, בידה אוחזת מוט, רומח? האישה מייצגת את ארץ המוצא, במבטה המרוחק ובצבעי הרקע הקרים. הנוף בצבעים החמים הוא נוף מקומי על צבעיו הבוהקים, 'ישיבה על הגדר' בין כאן לשם.

נירית טקלה עוסקת בחיבור שבין מסורת לקדמה, בין עבר לעתיד, ובין האישי ללאומי. ציוריה מתארים מסורות עבר של העדה, לצד רגעים מחיי היום-יום, בתוך המציאות הישראלית. מאבקם החברתי של יוצאי אתיופיה, מאבק אשר התפרץ לכדי מחאה, בעקבות הכאתו של חייל יוצא אתיופיה, בידי אנשי החוק, הביא את נירית לצייר את סצינת ההכאה, סצינה אלימה, בצבעים כהים, קדרות המאבק לשייכות.

גדעון אגז'ה מתעד, בצילומיו, את הווי החיים של קהילת יוצאי אתיופיה בארץ. מעבר לתיעוד, חשוב לו להביע את עצמו בצורה אמנותית ולהציג בפני הצופים את הצד האנושי. הדגש הוא על הבעות פנים, פנים המבטאות תמימות לדבריו: "בלי טיפת רוע שיש בעדה שלנו."

ביצירותיו של פרוספר גל, יליד אלג'יר, אשר הגיע אלינו מצרפת, יש חשיבות לתנועה, הוא מצייר סצינות ממופעי מחול. עם עלייתו ארצה, הוא מתחבר למחול הישראלי, על גווניו השונים, זוג רקדנים בסצינה דרמטית, מציאותית, לצד רקדן כהה-עור, ברגע של ניתור, המעורר חשיבה על פולחן טכסי, אולי איזכור לזיכרון ילדות, זיכרון חומרי של זהות המנותבת לזהות תרבותית.

פתיחת התערוכה: מוצאי-שבת, 26.12.15, שעה 20:00 בגלריה הסדנה לאמנות, שד' דואני 25, יבנה. חנייה בשפע. התערוכה תוצג עד 5.2.16. הכניסה חופשית.
שעות הגלריה: א'-ה' 9:00-13:00, א',ד' 17:00-19:00. טל' 08-9435512.