אייל תמיר לקראת אזכרת בנו: געגועים לאיתם בפרספקטיבה אחרת

האמת, אני מסכים עם רוב המשפט שאמרת: "זה היה רגעי, אימפוליסיבי ואת הנעשה אין להשיב.

לאחר 5 שנים למדתי להבין כי כנראה שזה מה שהיה צריך לקרות. העולם מתנהל באיזושהי הרמוניה, מחזוריות, חוקיות, שלנו קשה מאד להבין, והרבה פעמים קשה לנו מאד לקבל, אבל היה לך תפקיד כאן, סיימת אותו, ועזבת בדיוק בזמן הנכון עבורך – ואני מדגיש – עבורך, כי אנחנו כאן מאד אגואיסטים, אנחנו חושבים רק על עצמנו – כמה פעמים כעסנו עליך שעזבת.

למה עזבת אותנו? שאלנו, למה השארת אותנו עם חלל ריק, עם לב כואב, עם געגועים אינסופיים? אבל ברגע שהבנתי שאני לא צריך לחשוב על עצמי, אני צריך לחשוב עלייך, לך לא הייתה כוונה להכאיב לנו, לך היה רצון להפסיק את הכאב שאתה כאבת. 

היו כאלה, שעם הרבה כוונה טובה, אמרו לי: "הזמן ירפא", אתה תלמד לחיות לצד הכאב", "הזמן יעשה את שלו" ועוד ועוד הגיגי תבונה – משפטים שאין להם אחיזה במציאות.

אני, כל זמן שאני כאן עליי אדמות, חי ונושם – לא אפסיק להתגעגע, לא אפסיק לכאוב את עזיבתך, לא אפסיק לבכות – כי זה טבע האדם, אבל יחד עם זאת – לאט לאט, מקבל את העובדה שלך – כבר לא כואב יותר ועל זה – כאבא, אין  מאושר ממני.

עברנו שנה מטורפת בשנה האחרונה במדינה, ואתה בטח יודע, כי הצטרפו למשפחת המלאכים עוד אלפי ילדים, ילדות, נערים, נערות, חיילים, חיילות, הורים, סבים וסבתות.

הארץ מדממת, החדשות, הן אותן חדשות, השמות מתחלפים, ומאחורי כל שם, מי כמונו יודעים, יש נשמה שעזבה את הגוף ועלתה למעלה, יש הורים, אחים, בני ובנות זוג, חברים – שמנסים לעכל, שישאלו שאלות שלא תמיד יהיו להן תשובות עליהן, שיתאבלו, שיתגעגעו, שיכעסו, ואולי – בעוד 5 שנים מהיום, יבינו – גם אם יהיה להם קשה לקבל זאת, שזה היה הזמן של יקיריהם לעזוב. זהו – הם סיימו את תפקידם כאן והגיע זמנם להמשיך הלאה.

איתמי – אהובי, ככל שהזמן עובר, הכאב הפנימי הופך להיות עוצמתי יותר, התדירות פוחתת, אנחנו נאבקנו בכל הכלים שעמדו לרשותנו לרשום את שמך באותיות חקוקות ולספר את סיפורך, מהעיניים שלנו, למען נייצר חברה טובה יותר, עם תרבות שיח מכילה ומכבדת.

הקמנו את 'שביל המילים הטובות' על שמך, בפארק תדהר – השביל בו הלכת לבית הספר וחזרה, וזרענו מילים טובות ומשפטי הכלה, כדי שכל ילד שצועד בשביל – יוכל לקרוא, והלוואי ויצרנו שינוי, ולו שינוי קטן, בהתנהגות של כולנו, אחד עם השני ואחד כלפיי השני, ילדים ומבוגרים כאחד.

עברה חלפה לה עוד שנה – ואני בתוכי יודע, זו עוד שנה שמקרבת אותי אליך, וכשיגיע הזמן שלי – אחבק אותו באהבה גדולה כי אדע שאני בדרך אליך.

אוהב אותך עד השמים וחזרה – אבא.