אורט אורמת: הדרך שלי

תלמיד 'אורט אורמת יבנה', אסיף מזרחי, מספר על חוויה מתקנת שהוא עובר בבית-הספר שלכאורה יש לו קונוטציה שלילית. אסיף חווה בדיוק את ההפך

כאשר רוב האנשים שומעים את המילים 'בית-ספר מקצועי' – האסוציאציה הראשונית שעולה להם היא בית-ספר שרוב תלמידיו הם תלמידים שנשרו מבתי-ספר אחרים בגלל ציונים לא טובים או התנהגות לא טובה

אז כן, חלק מהדברים נכונים, אך חלקם – לא.

בגלל פציעה שעברתי נמנע ממני לסיים את כיתה ח' וחצי מכיתה ט'. ציוניי היו טובים מספיק בכדי לעבור לכיתה י', אבל למרות זאת – זה לא קרה.

ומדוע? בגלל הדבר הזה שנקרא 'חוסר אמונה'. אתה עולה לוועדה, נותן את הגרון שלך ומבקש שיאמינו בך, ובסוף? בסוף אומרים לך 'מצטערים, אתה נשאר כיתה.'

אז אני בן-אדם עם עקרונות, ואמרתי שאני לא מוכן להישאר כיתה ו… הלכתי לבית-ספר אחר, ששמו בטח עולה לחלקכם בקונוטציה שלילית, והוא – 'אורט אורמת יבנה'. ברגע ששמעתי על מגמת מולטימדיה – הבנתי שזה המקום שלי.

אם תשימו לב, מספר שורות מעל רשמתי "בגלל פציעה שעברתי…" עכשיו אני מבין שזה 'בזכות' פציעה שעברתי.

בית-הספר הזה נתן, ונותן, לי כלים לעתיד ומלמד אותי תכל'ס מה שאני צריך בחיים ולא 'מערבב' אותי.

תמיד אני מוצא אוזן-קשבת לבעיות, או עצות, מכל צוות מקצועי שאבחר, ואף-פעם אני לא מרגיש לבד.

אז כן, פה ושם, כמו בכל בית-ספר, אגב, קיימות בעיות משמעת, אך זה חלק בלתי נפרד מבני-הנוער כיום.

אנשים עם בעיות כלכליות, מה שלא חסר היום במדינה, ונמצא כמעט בכל בית, מקבלים כאן מלגות מ-א' ועד ת' וזוכים להשתתף בפרויקטים מעניינים ואיכותיים שקורים כאן.

ואני הבנתי דבר אחד על בית-הספר הזה, תיתן, תשקיע, ולו אחוז אחד ממך – וישקיעו בך מאה אחוז.

אז מה עוד נשאר לי להגיד? תודה פציעה, תודה שלא האמנתם בי, תודה שיש כזה בית- ספר.