אוניתא: ’’מגיע לכם להיות מאושרים’’

03.06.2022 | 06:59

אורי

שיתוף

• שתף בוואטסאפ
• שתף בטוויטר
• שתף בפייסבוק

בשישי האחרון לא יכולתי להישאר אדישה לקול החנוק שלו בטלפון, כשהתקשר בשעת הצהרים. התפניתי מהתחייבויות השישי שלי, וקיבלתי אותו בקליניקה

"הוא בן 32. חרדי. בן אמצעי בין שלושה אחים. גדל במשפחה מסורתית מרקע סוציואקונומי גבוה.
בהיבט החומרי – לא היה חסר דבר בבית.
בהיבט הרגשי – אימא לא ליטפה, לא חיבקה, גם לא אמרה מילים טובות.
מי שזכו באלו היו אחיו הבכור 'המצליח והאחראי' ואחיו הקטן 'המתוק והאהוב'.

הוא עצמו – ניסה למצוא חן. נהג לרצות.
הוא התגייס לצבא. חזר בתשובה. התחזק. נוצרה תקווה. דברים התחילו להסתדר; הוא למד תורה. נישא. הביא ילד לעולם. החיים קיבלו סדר והוא קיבל וודאות.

לכאורה.
החסך. החסך נותר. הלך וגדל. הוא היה זקוק ליד מלטפת, לחיבוק, לאהבה.
גם שם – בעולם החדש שלו, השתוקק… רצה להוביל, להנהיג, לספק ערך. שיישמע קולו.
וכשזה לא קרה, הוא מצא עצמו 'פוזל' לעולמות 'לא לגיטימיים', בהם קיבל יחס, תשומת לב, מגע ואהבה. לרגעים. התמלא, ואז התרוקן.
הוא הגיע אליי כשהוא מיוסר ומרוסק (אשתו החליטה להתגרש ולהרחיק ממנו את בנו), פוחד מהתחושות שמציפות ומרוקנות אותו נפשית ופיסית. כואב. מבולבל.