30 קילומטרים, שלושה ימים ואפס מסכים: המסע שהפך שכבה לקבוצה

המפגש עם בני המשפחה העניק למסע עומק ומשמעות. עבור התלמידים, יוסי לא נותר רק שם או תמונה, אלא הפך לדמות אנושית ומעוררת השראה, אדם של אחריות, חברות, נחישות ואהבת הארץ.

לא משאירים אף אחד מאחור

ביום הראשון יצאו התלמידים מאזור אלקוש וצעדו במסלול מאתגר של כעשרה קילומטרים עד לחניון אבירים. כבר בתחילת הדרך קיבל כל תלמיד משימה אישית: לכתוב דבר שהוא מבקש להשאיר מאחוריו. בערב, סביב המדורה, נשרפו הפתקים בטקס סמלי שסימן את הרצון להשתחרר, להתקדם ולפתוח בדרך חדשה.

העליות, העייפות והמאמץ הפיזי הציבו בפני התלמידים אתגרים אמיתיים. דווקא ברגעים האלה החלו להיווצר החיבורים. התלמידים סייעו זה לזה, עודדו חברים שהתקשו ולמדו שהצלחה במסע אינה נמדדת רק בקצב ההליכה, אלא גם ביכולת להביט לאחור ולוודא שאיש אינו נשאר לבד.

״בהתחלה חששנו שלא נצליח לסיים את המסלול ושיהיה לנו קשה בלי הטלפון״, מספרים נאור ניסימוב ותהילה אלישע שנים מתלמידי השכבה. ״ככל שהתקדמנו גילינו שאנחנו מסוגלים להרבה יותר ממה שחשבנו, ושכשעוזרים אחד לשני הכול הופך לאפשרי. חזרנו מהמסע עם חברים חדשים, עם תחושת גאווה ועם ההבנה שאסור להשאיר אף אחד מאחור. הסיפור של יוסי טהר ז״ל יישאר איתנו עוד הרבה זמן״.

ביום השני יצאה הקבוצה מחניון אבירים, המשיכה דרך נחל כזיב וטיפסה לעבר חניון גורן ומונפורט. הפעילויות לאורך היום עסקו בנושא ״אני והקבוצה״. ככל שהדרך נעשתה מאתגרת יותר, התחזקה תחושת השייכות. תלמידים שהחלו את השנה כשהם כמעט אינם מכירים זה את זה הפכו בהדרגה לקבוצה מגובשת, תומכת ומחויבת.

לאחר יום ההליכה הארוך התכנסו כולם לארוחת ערב משותפת וללינת שטח. השיחות, הצחוק, העזרה ההדדית והשהייה ללא טלפונים אפשרו לתלמידים להכיר באמת, לא דרך המסך אלא פנים אל פנים.

המכתבים מהבית שלא הותירו עין יבשה

ביום השלישי והאחרון המשיכו התלמידים מחניון גורן ומונפורט לעבר עין חרדלית. הגוף כבר היה עייף, אך הקבוצה הייתה חזקה ומלוכדת הרבה יותר מזו שיצאה לדרך.

אחד הרגעים המרגשים ביותר במסע התרחש כאשר כל תלמיד ותלמידה קיבלו מכתב אישי שנכתב עבורם בבית. התלמידים התיישבו בשקט, כל אחד עם מכתבו, וקראו את המילים שנשלחו אליהם מהאנשים הקרובים להם ביותר.

לרגע השביל השתתק. בתוך העייפות והמרחק מהבית פגשו התלמידים מילים של אהבה, געגוע, אמונה וגאווה. הדמעות הגיעו מעצמן ולא נותרה עין יבשה. היה זה רגע אינטימי ועוצמתי, שאפשר לכל תלמיד לעצור, להתבונן בעצמו ולהרגיש את הבית גם בלב הטבע.

לקראת סיום המסע נערך מעגל סיכום, שבו התבקשו התלמידים להתבונן בדרך שעברו, לא רק במספר הקילומטרים אלא בעיקר בתהליך האישי והקבוצתי.

ליאור צנעני, מחנך ורכז השכבה, מסכם: ״המסע אפשר לנו לראות את התלמידים במקומות שבהם החינוך מתרחש באמת, ברגעי הקושי, בעזרה לחבר, ביכולת להתמיד ובנכונות להיות חלק מקבוצה. בתוך שלושה ימים ראינו תהליך שבדרך כלל נבנה במשך חודשים. תלמידים נפתחו, לקחו אחריות, גילו כוחות והתחילו להפוך לשכבה מגובשת. עבורי כמחנך, זו הייתה זכות גדולה לצעוד לצדם ולראות את הדרך שכל אחד ואחת מהם עברו״.

תלמידי השכבות הבוגרות מובילים את הדרך

אל תלמידי שכבה ט׳ הצטרפו תלמידי שכבות י״א וי״ב, תלמידי השכבות הבוגרות בבית הספר, ששימשו כמנטורים לתלמידים הצעירים. הם סייעו לאורך המסלול, עודדו ברגעי הקושי והעניקו דוגמה אישית של אחריות, מנהיגות וערבות הדדית.

אחד מתלמידי השכבות הבוגרות שליווה את המסע מספר: ״לצאת למסע הפעם כתלמיד בוגר וכמנטור היה עבורי רגע מיוחד. ראיתי את תלמידי שכבה ט׳ מתמודדים עם הקושי, עוזרים זה לזה והופכים בתוך שלושה ימים מקבוצת תלמידים שכמעט לא הכירו לחבורה אמיתית. בית הספר נתן לי לאורך השנים הרבה מעבר ללימודים, והמסע היה עבורי הזדמנות להחזיר, להוביל ולהיות עבור התלמידים דמות משמעותית כפי שאחרים היו עבורי״.

תוכנית מנהיגות עם משפחת טהר והשומר החדש

המסע היה נקודת הפתיחה לתוכנית מנהיגות שנתית שאורט אורמת יבנה יוביל לזכרו של יוסי טהר ז״ל. התוכנית מתקיימת יחד עם משפחתו של יוסי ובשיתוף ארגון השומר החדש.

את התוכנית מוביל איתן בן צבי מטעם השומר החדש. במסגרת השותפות יתקיימו במהלך השנה כלל מסעות בית הספר כחלק מתהליך חינוכי מתמשך, המחבר בין מנהיגות, אחריות אישית וקבוצתית, ערכים, דרך ארץ ואהבת הארץ.

״השותפות עם אורט אורמת יבנה ועם משפחתו של יוסי טהר ז"ל נבנתה מתוך אמונה משותפת שמנהיגות וערכים לומדים גם דרך הרגליים״, אומר איתן בן צבי. ״השטח מפגיש את בני הנוער עם אתגר, אחריות, עבודת צוות ואהבת הארץ, ומאפשר להם לגלות את הכוחות הטמונים בהם. תוכנית המנהיגות לזכרו של יוסי טהר ז״ל תלווה את מסעות בית הספר לאורך השנה ותהפוך כל מסע לחלק מתהליך חינוכי מתמשך של צמיחה, דרך ארץ ומנהיגות צעירה״.

האנשים שמאחורי הדרך

הצלחת המסע התאפשרה בזכות צוות רחב שפעל בשטח ומאחורי הקלעים. תודה והערכה מיוחדת לעומר, מדריך השומר החדש, שהוביל את התלמידים ברגישות, במקצועיות ובאהבה גדולה לארץ. עומר נישרי ידע להפוך את הטבע למרחב חינוכי ולחבר בין השביל, ערכי המסע והקבוצה. דרך ההדרכה שלו הוא סייע לתלמידים להכיר את הארץ, להתמודד עם האתגרים ולראות זה את זה.

תודה גדולה גם לאיתי מיכאלי, הלוגיסטיקן של המסע, שפעל ללא הפסקה מאחורי הקלעים ודאג לכל צורך ולכל פרט, מהקטן ועד הגדול. במסירות, באכפתיות ובלב רחב הוא שדרג את חוויית המסע, היה שם בכל רגע ודאג שלא יחסר דבר. תרומתם של עומר ואיתי הייתה חלק משמעותי בהצלחת המסע ובהפיכתו לחוויה ערכית, בטוחה ובלתי נשכחת.

את התלמידים ליווה צוות בית הספר: ליאור צנעני, מחנך ורכז השכבה, מיכאל ברהנו, הילה מדמון, אלון כהן וירון סיני. אנשי הצוות צעדו לצד התלמידים, תמכו בהם ברגעי הקושי, עודדו, הקשיבו והעניקו להם מעטפת חינוכית, אישית וערכית לאורך כל הדרך.

הרבה מעבר לפעילות חינוכית

רמי מיכאלה, מנהל בית הספר, מסכם: ״המסע לזכרו של יוסי טהר ז״ל היה עבורנו הרבה מעבר לפעילות חינוכית. הוא היה מסע של ערכים, מנהיגות, אחריות וחיבור בין תלמידים, צוות ותלמידי השכבות הבוגרות. לאורך שלושת הימים ראינו את תלמידי שכבה ט׳ מתמודדים עם אתגרים, מסייעים זה לזה, מגלים כוחות חדשים והופכים לקבוצה מגובשת ומחוברת. השותפות עם משפחת טהר והשומר החדש והליווי של תלמידי י״א וי״ב העניקו למסע משמעות עמוקה והפכו אותו לחלק מתהליך חינוכי מתמשך. אני גאה בתלמידים ובצוות, ומאמין שהערכים והחוויות שרכשו ילוו אותם עוד שנים רבות״.

בתום שלושה ימים, כשלושים קילומטרים ואפס מסכים, חזרו התלמידים הביתה עייפים אך שונים. הם יצאו לדרך כתלמידים חדשים שרק החלו להכיר, וחזרו כקבוצה שיודעת להתמודד, לתמוך, להקשיב ולצעוד יחד.

זה היה מסע לזכרו של יוסי טהר ז״ל, אך גם מסע של התלמידים אל תוך עצמם והצעד הראשון בתוכנית מנהיגות שתלווה אותם לאורך השנה. המסע הזכיר לכולם כי הדרך החינוכית אינה מסתיימת בשער בית הספר. לפעמים היא מתחילה דווקא במקום שבו נגמר הכביש ומתחיל השביל.