15 שנים לאסון הכרמל: לזכרו של היבנאי מאור גנון שהקריב את חייו בלהבות
השבוע צוין יום השנה ה-15 לאסון הכרמל הנורא. עבור תושבי יבנה, זהו יום זיכרון כואב במיוחד לזכרו של תושב העיר, מאור גנון ז"ל
מאור, שהיה צוער בקורס קצינים של שב"ס, היה בדרכו למשימת הצלה הרואית בבית הסוהר "דמון" כאשר האוטובוס נקלע למלכודת האש. הוא היה בן 27 במותו, והותיר אחריו את אשתו סיון, בתו הילה, והורים שבורי לב.
מאור נולד בי"ב בחשוון תשמ"ד (19.10.1983) ביבנה, בן זקוניהם של אסתר ודוד. "ילד ממושמע ומקסים שאנשים היו שוקעים בעיניים שלו," תיארו בני המשפחה.
מה חדש?

מאור גנון ז"ל (תמונה מתוך דף ההנצחה באתר שירות בתי הסוהר)
מאור למד בתיכון "גינסבורג אורן" ביבנה והיה המוביל החברתי של השכבה. לאחר גיוסו לצה"ל שירת כלוחם במשמר הגבול. "הצבא הפך אותו לגבר," סיפרה אימו. "מילד מפונק הפך ללוחם אחראי, בעל מוסר ומחויבות."
לאחר שחרורו עבד כקצין ביטחון במלון באילת, שם הכיר את סיון, אהבת חייו. "ישבנו ודיברנו כל הלילה, כאילו אנחנו מכירים כל החיים," סיפרה סיון. "שלושה ימים אחר כך מאור התפטר מהעבודה וחזר למרכז." באוגוסט 2006 הם התחתנו, וביוני 2007 נולדה בתם הילה.
ב-17.1.2006 התגייס מאור לשירות בתי הסוהר, ליחידת נחשון. עבר קורס חובשים איכותי בצה"ל, התקדם במהירות בסולם הדרגות וזומן לקורס קצינים.
"מאור היה מודל לחיקוי," סיפר מפקדו סרגיי. "הוא ראה בהקרבה למען המולדת את הדבר החשוב ביותר."
סיון, שגם היא שירתה בשב"ס, תיארה את השאיפות המשותפות שלהם: "היינו 'זוג שאפתן', כל הזמן דיברנו על העתיד."
יום האסון
ביום ה', כ"ה בכסלו תשע"א (2.12.2010), התלקחה שריפת ענק בהר הכרמל. באותו יום תוכננה מסיבה לרגל יום הולדתה החמישים של אמה של סיון, ומאור היה צפוי לצאת מוקדם. "דווקא באותו יום ביקשתי שינסה להשתחרר," סיפרה סיון. "הוא אמר: 'אני הקצין התורן השבוע, אני לא יכול'."
בשעה 15:30 נע אוטובוס הצוערים לעבר בית הסוהר "דמון" במשימת הצלה. לפתע שינתה הרוח את כיוונה ושלחה קירות אש אל עבר האוטובוס. 37 צוערי קורס קצינים, מפקדיהם ונהג האוטובוס נספו.
מאור, שהיה חובש, חזר לאוטובוס להציל אנשים. "הילד הזה יכול היה להינצל והוא נשאר להציל חיים," כתב אחיו אלון. "זה משהו שלא היסס לעשות. אנחנו גאים בו ומצדיעים לו."
מאור הועלה לדרגת מישר לאחר נפילתו והוענק לו עיטור המופת על מסירות נפש בדרך להצלת חיים.
שנה לאחר נפילתו כתבה סיון: "אהובי שלי, עברתי כל כך הרבה בשנה הזאת והרגשתי שבכל רגע נתון אתה איתי, אוחז את ידי. החיים ממשיכים, בכל הכוח. אתה אומנם לא נמצא כאן פיזית, אבל אתה לגמרי כאן, חי בתוכי, מאור גדול שממלא אותי ואת הילה."
סיון הקדישה למאור שירים, ביניהם "מאור עיני" ו"רוצה שתחזור", שהושמעו בתחנות הרדיו ובטלוויזיה. מדי שנה מתקיים "גביע מאור" – טורניר כדורגל על שמו בהשתתפות קבוצות מהשב"ס וכוחות הביטחון. ספר תורה לעילוי נשמתו הוכנס לבית הכנסת בשכונת מגוריו ביבנה.