שרים מורשת: ערב לזכרה של עליזה טננבוים ז"ל

"הייתה לי הזכות להשתתף בערב שירי תרבות ומורשת לזכרה של המורה האהובה והוותיקה עליזה טננבאום, שלפני שנה בדיוק הלכה לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, והיא רק בת 54." סיפר חבר מועצת-העיר, מאיר דהן, "עליזה ז"ל הייתה המחנכת של בתי נועה (תבדל"א) וללא ספק הותירה חותמה על בתי, כמו על דורות של ילדים, שחינכה משך עשרות שנות היותה מחנכת. לא בכדי, נועה, בתי, במשך כל השבוע האחרון הזכירה לי מספר פעמים ביום כי אני חייב להשתתף בערב לזכרה של מורתה האהובה. עשיתי כמצוותה של נועה והייתי שותף לערב מרגש בו שרנו כולם את השירים הענוגים אותם עליזה כל-כך אהבה והרבתה לפזז".

הבעל, אילן. מילים לזכרה

עליזה ובני משפחתה עברו להתגורר ביבנה לפני 22 שנים, ובמשך 17 שנים חינכה דורות של תלמידים בבתי-הספר 'ביאליק' ו'מעיין'. עליזה ז"ל הייתה מחנכת, מורה למתמטיקה, רכזת ומובילה תחום המורשת ותרבות ישראל בבית-הספר מעיין.

עליזה הייתה אישה, מחנכת, מורה, חברה, עוטפת אור ואהבה, אופטימית תמידית ולוחמת קרבית. עליזה חינכה דורות של תלמידים לערכים, לאהבת המולדת, לאהבת האדם באשר הוא אדם. היא ראתה כל אחד ואחת בעיניים פקוחות לרווחה, באמונה עיוורת, בשליחות אין קץ למצוינות ולדרך ארץ.

עליזה תיזכר בשל כל אלה, אך גם בשל אישיותה המיוחדת במינה שבאה לידי ביטוי בדעתנות שלה, בדוגמה האישית שנתנה ובשליחות החינוכית, ולא פחות מכך בחוש ההומור שלה ובצחוקה המתגלגל שהדהד בין קירות בית-הספר באופן תמידי.

חבורת הזמר 'רמות' בה משתתף גם האח, עובדיה

לפני שנה, עם לכתה של עליזה לעולמה, סיפר בעלה, אילן: "בעשרות מכתבים שכתבו ילדי בית הספר לעליזה אחרי לכתה, וריגשו אותנו מאוד, מצאנו ביטויים רבים לערכים שעליזה נהגה להשריש בתלמידיה – כמו "אור ואהבה", "עת לצחוק ועת ללמוד" ו"שמירה על כבוד האדם באשר הוא". במידה רבה ביטויים אלה מסמנים את דרכה ומורשתה של עליזה לערכים ומצוינות, לדבקות במשימה לאור ואהבה לכל אדם. הילדים כתבו גם ביטויים כמו "הרבה צחוקים" ו"היית לנו כמו אימא שניה". בשילוב חוש הומור, פתיחות וקרבה לכל ילד, הצליחה עליזה בדרכה כמחנכת ומורה בכלל וכמובן בהוראת "מורשת ישראל "שכה אהבה והובילה. בשבילנו, כמשפחה, עליזה הייתה המרכז. אוהבת ללא גבולות, דואגת, מסורה, מייעצת, מחנכת פרטית גם שלנו. כן, גם שלי. התכנסויות המשפחה והחברים בביתנו – בחגים, בסופי-שבוע ובכלל ביום יום – היו תמיד בהשראתה הברוכה של עליזה. אירוח הפך לנו לדרך חיים.

עליזה ז"ל נקראה על שם סבתה, אם אביה. זה היה גם שמה בפי כל מכריה, וזה גם המוניטין שרכשה לעצמה בחייה. עליזה. עליזה. עליזה. עליזה נולדה באוקטובר 1958 בחיפה. הוריה היו עולים צעירים מעיראק: גיבור, היה נגר שהוכשר בקיבוץ הזורע, ורבקה, למדה להיות תופרת עוד בבית-ספר 'אליאנס' בבגדאד. גיבור ורבקה שכרו צריף בחצר של ישכיל בשכונת נוה-שאנן שעל הכרמל. שם גדלה עליזה עד גיל 3. אז עברה המשפחה לגור במרכז הארץ, בגבעתיים.

לזכרה של עליזה טננבוים ז"ל נחנך מרכז למידה ב'מעיין' לפני שנה

עליזה הייתה ב'הנוער העובד והלומד', שם הכירה את בעלה לעתיד, אילן, שהיה אחד המדריכים בקן התנועה. עליזה סיימה, בהצלחה, את 'תיכון סמינר הקיבוצים', והמשיכה לשנה נוספת בסמינר למורות שם, ובשנת 1977, בגיל 19, קיבלה תעודת-הוראה, וזאת השנה שנישאה לאילן.

בתום ירח הדבש, התגייסה עליזה לצה"ל כחיילת-מורה לנוער במצוקה. 'נערי רפול'. מי כמו עליזה, מלאת אנרגיות חיים ואופטימיות וצחוק, עם הרקע המתאים להבין ולהדריך נערים אבודים, ולפרק החינוך וההוראה היה, כמובן, המשך…

סיפור חייה, כשהתייתמה מהוריה בגיל 15, ונשארה עם אחיה, עובדיה ומיקי, מלמד אלו כוחות נפש עצומים היו בה. היא הרימה את עצמה, סיימה תיכון וסמינר, התגייסה לצבא, הקימה משפחה, חינכה וגידלה את ילדיה, טל, חן וגל, שמרה על משפחתה וסיימה בהצלחה לימודיה לתואר שני בחינוך.

משפחת 'מעיין' הייתה עבור עליזה, בהרבה מובנים, מעין משפחה שנייה. במשך ארבע שנות המאבק במחלתה זכתה עליזה ז"ל בעידוד ובדאגה רבה מצד חבריה ותלמידיה בבית-הספר, בו היוותה דמות מרכזית וחשובה.

בית-ספר 'מעיין' דואג אף להנציח את זכרה של עליזה ז"ל באמצעות 'פרס תרבות ומורשת ישראל', הקרוי על שמה והמוענק, מידי שנה, על-ידי משפחתה של עליזה לתלמיד הזוכה.

עליזה אהבה להיות במרכז העניינים, ותמיד בלטה בנוכחותה, אהבה לשיר ולקחת את המיקרופון בערבי-שירה, ולהביע את דעתה האיתנה, בכל ויכוח, או דיון.
לבסוף, כשחלתה, לימדה עליזה, את כולם, מהו מאבק, ומהם כוח-רצון ולחימה, תוך שמירה על אופטימיות, חוש הומור ואהבת החיים. יהי זכרה ברוך.

גלריית תמונות מהערב לזכרה: