שלוש תערוכות בסדנה לאמנות

אמנים רבים מנכסים את אמנויות המחט כסריגה, רקמה, תפירה ואריגה כחלק מהעשייה האמנותית העכשווית וכאמירה אישית ייחודית.

אמנות אשר זוהתה בעבר כנשית, שינתה פניה לאמנות הכלל. טכניקות עתיקות יומין אשר היו קיימות בתרבויות שונות הן בעלות ערך נוסטלגי, משתמרות, משתבחות וזוכות לעדנה מחודשת בתקופה הנוכחית.

חוטים הינם מטאפורה למהות החיים עצמם או כמשל על מצבו של האדם, כפי שנכתב בשיר "חוטי שקט" מאת רות גולן: "הסתיו מושך חוטי שקט בדממה מיוחדת, תוגתית…"

'למשוך בחוטים' כדימוי למריונטה המופעלת על ידי חוטים ובהקבלה לתחושה שיש מי  שמפעיל ומכוון מעשיהם של אחרים. החוט כחומר גמיש ביד האמן, משמש לחיבור, אחיזה, קשירה, תפירה ויצירה.

בתערוכה משתתפים אמנים היוצרים בחוטים שונים ומגוונים לצד אלו המשלבים אותם ביצירתם כדימויים מצוירים המאזכרים חוטים. חוטים הנרקמים למארג אמנותי מסקרן.

האמנים המשתתפים: בטי אילת, ויויאן הירש בירקנפלד וטל בירקנפלד, אורנה בן-עמי, יעל ברלב, לילך בר-עמי, שלומית גולדפינגר, ניהאד דביט, אורנה דגני, לאה דיין, מירי הופמן כסיף, שלמה כץ, רינה לב, אורית ליבוביץ נוביץ, ענת מיכאליס לוי, גילה מילר, דיאנה פומרנץ צוק, דורון פישביין, כריסטינה צ'אופלאה, נעמי רבגד,   פני רוג, רונית רוט חדד.

התערוכה 'זיכרון השכחה' של האמנית טובה אלדד

המשורר והסופר יהודה עמיחי מנסה בסדרת שיריו "בְּחַיַּי, בְּחַיַּי"  לתאר  את הזיכרון והשכחה ואת היותם שלובים זה בזה  ואינם ניתנים להפרדה, בלשונו הפיוטית  המלאה בדימויים  האורגים את בדיו של הזיכרון והשכחה כלבוש המונח על כתפינו, ופעמים הזיכרון הוא מלבר ופעמים השכחה.

"הָעוֹלָם מָלֵא זְכִירָה וְשִכְחָה כְּמוֹ יָם וְיָבָּשָה, לִפְעָמִים הַזִּיכָּרוֹן הוּא הַיָּבָּשָה  הַמּוצֶקֶת וְהַקַּיֶּימֶת וְלִפְעָמִים  הַזִּיּכָּרוֹן  הוּא הַיָּם שֶמְכַסֶה  הַכּוֹל כְּמוֹ בַּמַּבּוּל, וְהַשּכְחָה הִיא יַבָּשָה מַצִּילָה כְּמוֹ ארָרָט" שני מושגים המנוגדים זה לזה הם בלב עשייתה של האמנית טובה אלדד, "זיכרון" הנובע מתוך חיבור למרחב זיכרון אנושי קולקטיבי הנושק לנסתר, ל"שכחה", ניסיון לחבור לעולמות שמעבר למחשבה, לדיבור, לסיפור, למוכר ולידוע.

טובה נעה בין הקטבים ועוסקת בקצוות המנוגדים: טוב ורע, נכון ולא נכון, פריחה וכיליון, אבוד ונמצא, עבר ועתיד, זיכרון  ושכחה.

בחומריות עשירה ובטכניקות מגוונות, מלקטת טובה שברי זיכרון למישור אחד המעלה תהיות לגבי "הסעודה האחרונה", מישור המאגד רישומים של יצורים חיים לצד גופים תלת מימדיים ככלי קיבול, צלחות, סירות ופרחים הנעים במסלול שבין חיים ומוות, של זיכרונות נשכחים "זיכרון השכחה".

קיר האמן של זיוה אפשטיין וטל הובר 'ריקוד בין החוטים'

הדימויים החזותיים שמפיק הגוף במחול המודרני והשפה האסתטית שנוצרת על הבמה, מהווים מקור השראה לאמנים רבים בתחומי האמנות הפלסטית.

המעצבת הגרפית טל הובר והאורגת זיוה אפשטיין חברו יחדיו ליצירת עבודות משותפות בעשייה המשלבת טכניקות מתקדמות לצד עתיקות, עיצוב גרפי ועיבוד תמונה לצד אריגת נול מסורתית.

ההשראה ליצירות היא מעולם המחול תוך שיתוף פעולה עם להקת המחול "קמע" בניהולו האמנותי של תמיר גינץ. תנועת הרקדנים אשר נעים במקצבים על ציר הזמן ופועלים במרחב, מוקפאת בצילומיו של כפיר בולוטון.

תמנות באדיבות עיריית יבנה

רגעי ההקפאה נכלאו ברשת של חוטי שתי וערב האוצרת ועוצרת בתוכה את התנועה, תנועה של 'ריקוד בין החוטים'.

כניסה חופשית. אוצר שלוש התערוכות: מנהל הסדנה לאמנות, רוני ראובן.

פתיחה: במוצ"ש 4.1.20 בשעה 20:00, בסדנה לאמנות, יבנה. שד' דואני 25, טל': 08-9435512. נעילה: 18.2.20.