שלום כיתה א': הגרסה ההורית

שלום: "קיץ 1989, אני ילד מגודל שמתכונן לעלות לכיתה א'. אם לומר את האמת, זו אימא שלי, שכהרגלה מתקתקת הכל, ואני לא ממש סגור על מה המהומה. סבתא שלי חזרה מהדודים מטורקיה, עם ילקוט שחור והדפס מגניב של נמר, שאין לאף אחד. התלהבתי מהתיק, אבל הוא כל הקיץ עמד כמו גל-עד, בו אסור לגעת שמא ייהרס.

הגיע היום הראשון שלי בכיתה א', ואני מלווה באימא שארגנה לי את תיק הנמר ואבא שלא מפסיק לצלם במצלמת הכתף, כאילו הייתי רה"מ יצחק שמיר בכבודו ובעצמו… (האמת – היינו אז באותו הגובה).

שיעור ראשון, והמורה מיכל מבקשת שנוציא מחברת 'דפתר' חומה. כולם מוציאים חוץ ממני. ניגשתי למורה ואמרתי לה שגנבו לי את ה'תא' מתיק הנמר. התיק איתי – אך ה'תא' נגנב. המורה מחייכת למראה הילד האסטרונאוט שלפניה ומוצאת את ה'תא' הגנוב, ובו המחברת האבודה. ככה זה השילוב בין ילד שלא נגע בתיק לפני כן, לסחורה טורקית משובחת".

דקלה: "שלום יקירי, כבר אז היית בעל תושייה! אבל דע לך, שגם אם היית פורץ מיד בבכי, בלי יכולת להסביר מה קרה – זה היה מובן וטבעי לגמרי. זהו ללא ספק זיכרון שלא תשכח לעולם, סביב מעבר משמעותי מאוד בחיי כולנו".

אבל מה אתנו, ההורים?

מדוע אנו לא עוברים, בדרך-כלל, תהליך של הכנה למעבר? הרי גם אנחנו עלולים להרגיש חרדה ולחץ לקראת המעבר, ואף מתעוררים אצלנו רגשות מעורבים. אנו מרגישים שמחה וגאווה על כך שהילד גדל והתפתח כראוי, אך גם חווים עצב על מי שהיה עד לפני רגע התינוק שלנו, והופ – גדל ופורש כנפיים.

כדאי שנמנע מכמה טעויות נפוצות:

* החוויות שלנו, כילדים העולים לכיתה א', שונות ממה שיעברו ילדינו, ממש כמו שכל לידה שונה מקודמתה. ועל כן, לא נבנה ציפיות וחששות הקשורים בחוויה שלנו כילדים.

* הורים רבים מזדהים עם הילד וחווים את הצלחותיו וכישלונותיו כאילו היו שלהם. זה עלול להעמיס על הילד מטען ציפיות כבד, שהוא חש שאינו יכול למלא.

* ישנם הורים המשדרים כי מדובר באירוע משמעותי, שינוי בעל השלכות רבות לגדילתו של ילדם. הבעת עמדה זו – מייצרת לחץ רב אצל הילדים.

* ישנם הורים המשדרים תפישה כי המעבר לכיתה א' יהיה מעבר קל, וכי הם יודעים שהילד יתמודד ללא קושי. תפישה זו נובעת מהרצון לשדר לילד כי הכל בסדר, מתוך צורך להגן, אך למעשה גורמת לכך שהילד יסתיר את קשייו ופחדיו, ובשל כך עלול להגיע לבית הספר כשאינו פנוי ללמידה".

שלום: "אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי להפחית את החששות?"

דקלה: "יש הרבה מה לעשות:

1. פיתוח סבלנות לתהליך ההסתגלות. זכרו שלכל ילד יש את הקצב שלו.

2. להכיר את בית הספר. קחו את ילדכם לסיור מקדים בבית הספר שבו הוא עתיד ללמוד ובקרו בכיתות, בשירותים, בברזייה ובחצר. ערכו היכרות עם המורה, במידת האפשר. פעולות אלו יפחיתו את חוסר הוודאות ויעלו את תחושת הביטחון והמסוגלות.

3. פשוט לדבר. נייצר דיאלוג עם הילד, בו נבדוק למה הוא מצפה בכיתה א', וממה הוא חושש. השתדלו לא להיבהל או לבטל את רגשותיו כשהוא מביע קושי, כמו: "מה פתאום שלא יהיו לך חברים". הקפידו על דיאלוג – ולא מונולוג, בו אנו ההורים מדברים, והילד מקשיב. ננסה הפוך: נקשיב, נתמוך ונשאל שאלות פתוחות, וכך נצמצם קשיים רגשיים.

4. נתייחס הן למרכיבים החיוביים של השינוי והן למרכיבים מעוררי החשש, ולא נבטיח לילד הבטחות, אלא ננסה לחשוב אתו על פתרונות יעילים לחששותיו.

5. השתתפות בהכנות הטכניות. כאן טעו הוריך, שלום. ניכר כי לא היית שותף לרכישת הציוד. אני מציעה לאפשר לילדכם לקחת חלק בתהליך ההכנות, ולהניח בצד את העדפותינו. הם יכולים להדביק את המדבקות, לגזור, ולעטוף במידת יכולתם. כך המחברות והקלמר יהפכו להיות חפצי- מעבר שלהם, והם ירגישו קצת שליטה באי הוודאות בה הם שרויים.

6. להגיש לילדכם ארוחת-בוקר. יתכן שהוא לא יחוש ברעב בגלל ההתרגשות, אבל כדאי בכל-זאת שיאכל. הציעו לו מזון אהוב, קל ומזין.

7. לאפשר מנוחת צהריים. אם אתם רואים שילדכם חוזר עייף מהלימודים, הציעו לו לנוח מעט בצהריים, ורק לאחר-מכן לבצע את מטלותיו.

8. חזרה לשגרה. עשרה ימים לפני תחילת כיתה א' רצוי לחזור לשעות שינה קבועות ומסודרות, באופן הדרגתי. מחסור בשעות שינה הינו גורם ישיר לקשיי ריכוז והתפתחות יכולות למידה תקינות.

9. היום הראשון של כיתה א'. הילד יידע מראש איך הוא מגיע לבית הספר (מי לוקח אותו), האם ההורה נשאר, ועד מתי, איך ולמי הוא פונה בכל בעיה.

10. הכי חשוב – קחו נשימה עמוקה, והפגינו המון גילויי תמיכה ואהבה כלפי ילדכם. אלה הן אבני-דרך הכרחיות להתפתחותו הבריאה".

שלום: "דקלה, אחלה טיפים! אז איך אומרים שלום כיתה א' בטורקית?"

דקלה וסרשטיין, יועצת משפחתית ומנחת הורים:
 052-6068820 – בפייסבוק: כאן

שלום וסרשטיין, שחקן, מדריך תיאטרון לילדים וכותב:
 052-4509047 – בפייסבוק: כאן