שירן פרץ: "מה אנחנו שונים היום, אחרי 80 שנה?"

קטע, אה? ההיסטוריה מלמדת אותנו…
עד שחווינו על בשרנו את השנאה הזו…
כמה יהודים יכולים לעבור?
ניחא שנאה, אבל טבח, אונס, חטיפה, שבי…

מה אנחנו שונים היום, אחרי 80 שנה?
בעיניי, כלום.
אנחנו עברנו מיני שואה בשנת 2023,
שנה של טכנולוגיה ומודעות עם תקשורת חזקה.
אחים ואחיות שלנו נרצחו בשבת הארורה על-ידי נאצים/ מחבלים, שפשוט שונאים את העם היהודי בלי רחמים, לא על נשים, לא על ילדים ולא על מבוגרים.
רצח מתוך שנאה של היהדות שלנו. יש באמת שוני? אין.
 

עצוב לי לחשוב שאנחנו, בעוד 70 שנה, נקשיב לניצולים לסיפורים שלהם.
ויספרו על זה בהיסטוריה.
עצוב לי שהשנאה מתגברת ולא רק אצל האויבים שלנו,
אלא במדינות בעולם כולו, מאירופה עד ארצות הברית.

'יהודי' זה לא קללה,
אז למה אנחנו עדיין מפחדים לחיות ולהסתובב בעולם,
או בארץ שלנו?

איך נחגוג את יום העצמאות השנה?!
זו צביעות, כן,
שיש חגיגות ומופעים כאשר אנחנו רחוקים מניצחון,
עזבו ניצחון, ביטחון!
אין לנו שום זכות לחגוג או לשמוח בשלב זה,
בטח ובטח כשיש לנו חטופים בשבי,
כשיש משפחות באבל ויש חיילים שנלחמים ברגעים אלה.

אני משתתפת בכאבם של ניצולי השואה, ואני יותר משתתפת בכאבם,
על שנאלצו לחוות את השנאה הזו שוב בחייהם.

יום עצוב לחצי שנה עצובה.
נזכור ולא נשכח.
 

שירן פרץ, מימין: בקיבוץ בארי, משמאל: בגרמניה