רחל שחר: הלב עם המשפחות השכולות

שחר בת ה-63 מתנדבת בנושא, וברשותה מספר שנים לא פשוטות בקרב המשפחות. 

"לפני תשע שנים הגיעו ליבנה נציגים של משרד הביטחון, למועדון נשים, במתנ''ס נאות שז''ר – הם באו לשם ושאלו מי רוצה להתנדב לטיפול במשפחות שכולות. לפגישה הראשונה הגיעו 13 איש, אבל בפגישה השנייה נותרו שלוש נשים, וכיום נשארתי לבד. למרות כל הקושי, החלטתי ללכת על זה, כי אני בעצמי אלמנת צה''ל, וגם איבדתי בן, שלא במסגרת הצבא. חשבתי שהמשפחות השכולות, שאני הולכת אליהן, זקוקות לאוזן-קשבת ואמפתיה, חשבתי שדווקא בגלל שאני באה מאותו מקום – אז ייפתחו אליי יותר. אין מי שמבין אותך כמי שעבר את אותה חוויה." מספרת שחר בתחילת הריאיון ומוסיפה: "יש לי 30 משפחות, שאני 'מטפלת' בהן, רובן משפחות שאנחנו באים לבקר פעם בשנה, משפחות שהן 'בסדר', ואני רק מגיעה כדי לראות מה שלומן, מעבר לקשר הטלפוני. בנוסף לזה, יש לי שש משפחות שזקוקות לקשר יותר רציף. אני הולכת לכל משפחה בהתאם לצרכים שלה, מפני ששם בני-המשפחה חשים יותר בודדים, וצריכים סיוע בדברים שונים."

על המשפחות שהתקרבו אליה עם השנים, אומרת רחל: "הם מרשים לעצמם להיפתח יותר, ונוצרים קשרים כאלה. כל המשפחות שאני הולכת אליהן באופן קבוע, הפכו לחברים שלי. יש כאלה שכבר הלכו לעולמם במהלך השנים האלה. יש קשרים מאוד מקסימים, מספרים לי דברים שהם לא מדברים עליהם עם אף אחד אחר. אני מתקשרת ומאוד שמחים לשמוע ממני. אני שומעת את החיוך, בקול שלהם, כשאני מתקשרת. הנתינה הזאת מעניקה לי הרבה. אני לפעמים מרגישה שאני יותר מקבלת מאשר נותנת. מי שנותן – מקבל הרבה חזרה. אני מקבלת מהם המון חזרה."

על החיסרון במתנדבים באזור, היא אומר: "משרד הביטחון אחראי על זה. מי שמצטרף למשפחה הזאת, עובר דרך משרד הביטחון, והם מנתבים אותי למשפחות, וזה הופך להיות קבוע אצלי, אחרי הפעם הראשונה. לצערי, חסרים עוד מתנדבים לנושא הזה. היו שתי נשים נוספות, ולפני חודש הן פרשו, מכל מיני סיבות אישיות. המשפחות שטופלו – נותרו כרגע ללא מענה, במשרד הביטחון הבטיחו שיגייסו מישהו חדש. אם יש כאלה שמוכנים להתנדב ולעזור – זה יהיה נחמד מאוד. זאת לא עבודה קלה, ואתה צריך, לפעמים, להכיל המון. יש תקופות שאין לי מקום להכלה, ויש תקופות שאני פחות פעילה, צריכה כוחות נפשיים לדברים האלה."

על המקרה שהכי זכור לה, אמרה: "המקרה שהכי חרוט לי בזיכרון היה עם אישה מאוד מבוגרת, מעבר לזה שהיו לה בעיות בריאותיות, היא אם שכולה וגם גרושה. יום אחד היא אמרה לי שהצבא לא יוצר אתה קשר. היא אמרה שמה שחסר לה זו כרית עם הדרגות של הבן שלה. הפכתי עולמות, והגעתי ל'אגף הנפגעים' של חיל השריון, סיפרתי להם מה קרה, וביקשתי שיכינו לה כרית כזו. נסעתי, עם קצינה, אליה הביתה, והבאנו לה את הכרית, בחנוכה, הדלקנו אתה נרות והתרגשנו מאוד ביחד. לפעמים דברים כאלה קטנים יכולים לעזור ולשמח."

להתנדבות תוכלו לפנות לרחל שחר בנייד: 052-264-77-46.