רונית: "ושושן צהלה ושמחה, תסבירו לי על מה?!"

"לאחר 'אסון מירון' ציינו יום אבל לאומי, מאז ה-7 באוקטובר הייתה חובה לציין 'שנת אבל לאומי'." טוענת רונית.

חברת מועצת העיר רונית ארנפרוינד: "תגידו לי על מה 'שושן צהלה ושמחה'?"

"אל תגידו צריך לשמור על נורמליות, צריך להמשיך לתפקד ביומיום, על כך אענה שבוודאי, אלא שהנורמלי בחודשים אלה איננו נורמלי לחלוטין, והנורמלי איננו כולל, בעיניי, ניהיליזם של צהלת שושן."
 

"תאמרו שלא נכון להשבית את אירועי הילדים, ואתמוך בכך, נכון לאפשר לילדים לחגוג את החג, אך לכם.ן, חלק מחבריי וחברותיי ואחרים.ות הבוגרים.ות – מה השמחה עדלאידע?"

"אני מרכינה ראש בפני מאות משפחות השכול, אלפי משפחות הפצועים ומאות אלפי העקורים מביתם ומיישובם, בוכה איתם על כאב הרס חייהם שהם נמצאים בו, ובוכה איתם על האטימות המזעזעת של ההנהגה, ובוכה על עצמנו שלאט לאט מגלה כי 'ממשיכים הלאה' כש-134 נשים, גברים, קשישים, תינוק וילד נמצאים בגיהינום." כואבת רונית ומסכמת:

"העם שלנו, אם לא יתנהל מתוך ערכי מוסר נוקשים וערך החיים לפני הכל – לא תהיה לנו זכות קיום כעם נבחר ובכלל כעם.
ערבות הדדית וסולידריות מהותית ועמוקה חיברה בינינו, והיא מתפוררת ומפוררת אותנו, ולא תהיה מזה תקומה וריפוי – אם לא נאחז בערכים הללו."

אריאל סויסה (10), הוא מקריית שמונה, גר כעת באליפלט ועבר כבר לפחות 4 תחנות מגורים בחודשים האחרונים. הוא בחר בתחפושת עם אמירה: "אני לא צב! אבל הבית שלי על הגב כבר חצי שנה" (יאיר קראוס)
תמונה מתוך הרשתות החברתיות, שימוש לפי סעיף 27 א לחוק זכויות היוצרים