רוחה סופי תורג'מן: "בקרוב ננצח. ונחזור לחיים, לשגרה, לאור"

יש ימים מאתגרים במסע הזה, עליות ומורדות, רגעים של קושי ותופעות לוואי שלא מאחלים לאף אדם. אבל דווקא מתוך הכאב נבנית בי עוצמה פנימית, שמחדדת לי מה באמת חשוב: המשפחה, האהבה, והחיים עצמם.

אני מודה בכל יום על בעלי המדהים, על ילדיי וכלתי המופלאה, המתנות הכי גדולות שקיבלתי בחיי.

על המשפחה המורחבת אמא שלי, אחיותיי, חמי וחמותי, גיסיי, אחייניי, בני הדודים שלי, ועל המעטפת המופלאה של חברים שהם משפחה.

ובתוך כל זה, במסע שאני עוברת, אני פוגשת נשים מדהימות לוחמות אמיתיות שנלחמות כלביאות, מתמודדות באומץ ובכבוד, ומזכירות לי כל יום מחדש את כוחן של נשיות ואמונה.

אני בין סבבי הכימותרפיה, לאחר שבוע שלם שבו אני מחוברת 24/6 לנוזל האלים, או כפי שאימי הצדקת קוראת לו 'המשקה של אליהו הנביא', זה שמרפא אותי באהבה קשוחה".

עוד כתבה: "באישפוז האחרון שכבה לידי צעירה בת 23, בת גילה של בתי האמצעית. זהו הטיפול הראשון שלה. ההלם והפחד עוד ניכרים בפניה היפות, והיא אמיצה כל כך. יש לה משפחה וחברים מדהימים שעוטפים אותה, וזה מחמם את הלב. היא חוששת מאיבוד השיער, מהפגיעה בתחושת הנשיות ואני מבינה אותה לגמרי, כי לא מזמן הייתי שם בעצמי. ניסיתי לחזק אותה, להכין אותה, לתת לה כוח כי רק מי שעבר את זה באמת מבין.

הדור הצעיר והמופלא הזה ניזון המון מהמדיה ואני פחות שם. הבנתי שהחיזוק צריך להגיע אליה בעוד אפיקים, אז החלטתי להיות הכי חשופה שיש.

לכבודה ולכבוד כל הנשים המופלאות שאני פוגשת בדרך, הדרי זה בשבילך ועבורך לביאה שלי, הקרחת לא מגדירה אותנו, אנחנו מגדירות אותה! אז זו הקרחת שלי וגם הפאה שתלווה אותי בחודשים הקרובים.

כי לפעמים, דווקא מתוך החשיפה הכי גדולה צומח כוח. ואולי כל המסע הזה נועד לא רק לרפא אותי, אלא גם לחזק אחרות ובדרך גם את עצמי.

תודה לכל אהוביי ואהובותיי. בקרוב ננצח. ונחזור לחיים, לשגרה, לאור. זכיתי. זכיתי להכיר נשים נדירות, אמיצות ויפות מבפנים ומבחוץ. תודה על מי שאתן עבורכן, עבור משפחותיכן, ועבורי".

צילום: עמוד הפייסבוק רוחה סופי תורגמן