'צוות' יבנה: בעקבות קרבות תש"ח

רשמים מסיור סיפורי קרבות בדרך לירושלים, מפיו של אריק קמלגרן, בגוף ראשון

בשבת 31 במאי 2014, יצאנו, חברי 'צוות' יבנה, לסיור קרבות, בדרך לירושלים ודרך בורמה, היציאה מיבנה נעה לכיוון יער בן שמן, לתל חדיד, במטרה לצפות על מישור החוף.

הראות הייתה מוגבלת, האופק היה מעורפל, אך לא נורא, הסיפור על צבי זיבל, הטייס שזכה בתש"ח באות 'גיבור ישראל', על אומץ לבו, האיר לנו עוד פן על אותם לוחמים שלחמו על תקומת מדינת ישראל.

מודי, המדריך, לא ויתר על אף פיסת קרקע בה עברנו, ואת סיפוריו הנפלאים שמענו. המנה הראשונה הייתה כהלכה, אך לא ניתן להמשיך על בטן ריקה, עד מהרה עצרנו ב'מפגש לטרון'. "חברים, חברים, לאוטובוס חיש מהר, הדרך ארוכה והזמן קצר!"

מיכה וולף. סיפר על הקרב על משלט לטרון

לנקודת בית-המעצר של האנגלים הגענו, ובסבך העשבים והקוצים אל מבנה הש"ג אנו צועדים, לשמוע את סיפור בריחתם, מבית-המעצר, של  20 לוחמי הלח"י.

וזו רק ההתחלה, כבר הגענו לאנדרטה לזכרם של לוחמי 'חטיבת אלכסנדרוני', שנפלו בקרב על כיבוש משלט לטרון. כאן מודי הפתיע אותנו, ואת סיפורי הקרב שמענו מגוף ראשון, מאחד הלוחמים שהשתתף בקרבות, מיכה וולף, היום בן 86, סיפר לנו, בהתרגשות, כאילו הקרב מתנהל ברגעים אלו, כולנו התרגשנו. אחד הסיפורים הנפוצים של המקום הוא על אריאל שיינרמן (אריק שרון), שנפצע בקרבות וניצל בזכותו של לוחם עיקש, שלא ויתר וחילץ את אריק, למרות שהוא עצמו היו פצוע.

בגבעת חתולה

שוב באוטובוס, בדרך לקיבוץ הראל, לשרידי הכפר הערבי בית ג'יז, שם סופר על הטרגדיה של מאיר טוביאנסקי, שהוצא להורג בעוון בגידה. נו, כבר צהריים, הבטן מקרקרת. עד מהרה גלשנו במורד ההר, אל הכפר אבו גוש, שם סעדנו את נפשנו, עד בלי די.

ב'קסטל'

ואיך אפשר, בסיור שכזה, בלי הגן הלאומי בקסטל. מודי, כאן, הרביץ בנו עוד סיפורי גבורה של גיבורי תש"ח.

ובדרך לשפלה, עצרנו באתר ההנצחה של לוחמי הגדוד החמישי בפלמ"ח, ב'גבעת חתולה', וטיפסנו במעלה הגבעה אל חורשת המסרק הידועה, ועוד כמה סיפורי לוחמים, ועכשיו לקראת סיום, נסענו אל גולת הכותרת של הסיפור 'דרך בורמה', שתחילתה סמוך ללטרון, דרך ערוצי הנחלים, הוואדיות וחורשות מסתור, עד לרגלי 'גבעת חתולה', סמוך לאבו גוש.

לא על קיבה ריקה

ולקינוח, מודי לוקח אותנו לאחד המקומות/הנקודות הקשות ביותר לפריצת הדרך, ומספר על הקשיים, הטלטלות, הסיכונים והקרבות במקום, בזמן הפריצה, על הנחישות להשלים את החיבור בין שני ערוצי נחל בהפרש גובה של מאתיים מטר, וכך להשלים את הנתיב לאספקת ציוד, מזון ומים, לירושלים הנצורה. והשם 'דרך בורמה' ניתן על-ידי עיתונאי אנגלי, שפרסם בעיתון מאמר על הדרך שנפרצה, שדומה לדרך שהצבא האמריקאי פרץ בבורמה לצורכי הספקה, וכך הנתיב קיבל את שמו 'דרך בורמה'.

חזרנו ליבנה, מלאי חוויות, סיפורים ומידע, על הקרבות בדרך לירושלים.