עין תחת עין: תלמידה שנפצעה בעינה תפוצה בכ-600,000 שקלים

נערה שלמדה בבית-ספר 'יחידני' תפוצה על-ידי משרד החינוך בכ-600,000 ש"ח על שנפגעה מאבן בעינה. עיריית יבנה יצאה פטורה מתשלום

נושא האלימות בבתי-הספר ממשיך לעמוד על סדר-היום, אך כעת מתברר כי לאלימות יש מחיר: תלמידת כיתה ו' בבית-ספר 'יחידני' בעיר תפוצה בסכום של 611,000 שקלים על-ידי משרד החינוך. זאת לאחר שתלמיד אחר בבית-הספר יידה לעברה אבן שפגעה בעינה.

שופטת בית-משפט השלום בראשון-לציון, מיכל עמית-אניסמן, קבעה, בדיון מיוחד, שהתקיים לאחרונה, כי עיריית יבנה לא תישא באחריות בגין האירוע החריג.

המקרה עצמו התרחש בחודש נובמבר 2006, כאשר התובעת, הייתה באותה העת תלמידת כיתה ו' בבית-הספר 'יחידני'. בתביעה מצוין כי הילדה שהתה בכיתה במהלך הפסקה כאשר לפתע נזרקה  אבן על-ידי תלמיד בית-הספר, מחצר בית-הספר אל תוך הכיתה, דרך החלון, אשר פגעה בעינה של התובעת וגרמה לה לנזק גופני.

בעדותה סיפרה התלמידה: "הייתי ברחבה הפנימית של בית-הספר, נכנסתי לכיתה כי שמעתי המון צעקות והמולה של בנות שהיו בכיתה ליד החלון. נכנסתי לכיתה, באתי להסתכל מהחלון ופשוט זרקו עליי את האבן, צעקתי, בכיתי."

בתצהיר שהגישה התובעת, נאמר כי מיד לאחר שנפגעה – היא יצאה מחוץ לכיתה, לרחבה הפנימית של בית-הספר, שם פגשה סייעת שליוותה אותה לחדר המורים לצורך טיפול רפואי ראשוני.

לאחר שהשופטת קבעה את הסכום בו תפוצה התובעת, נותרה שאלת האחריות: משרד החינוך ועיריית יבנה האשימו זו את זו, ובית-המשפט נדרש לסוגיה.

במשרד החינוך טענו, כי אין להטיל האחריות לפתחם, שעה שהנהלת בית-הספר פעלה כראוי בכך שחילקה את בית-הספר לאזורי השגחה, כאשר בכל אזור מונה מורה תורן, לצורך השגחה על התלמידים בזמן ההפסקות.

לטענתם, האחריות לאירוע רובצת, במלואה, לפתחה של העירייה, שכן היא המעסיקה של הסייעת לתלמידי חינוך מיוחד, שנטען כי שהתה בחצר במהלך האירוע.

אבן פגעה בעינה בזמן השהות בבית-הספר. אילוסטרציה

מנגד, טענה עיריית יבנה כי לא הוכחה הטענה, לפיה הסייעת היא אשר שימשה מורה תורנית בחצר בית-הספר באזור הסמוך לחלון הכיתה, וממילא לא הוכח כי התרשלה במילוי תפקידה. העירייה טענה עוד כי האחריות לאירוע רובצת לפתחו של משרד החינוך, שכן ההחלטה בדבר שיבוץ מורים תורנים והאחריות למעשיהם מונחת על כתפי הנהלת בית-הספר.

לאחר ששמעה את טענות הצדדים, החליטה השופטת כי האחריות לאירוע רובצת במלואה על משרד החינוך. בפסק-הדין מנמקת השופטת וכותבת כי לא הוכחה הטענה לפיה הסייעת, עובדת העירייה, היא אשר שימשה במועד האירוע כמורה תורנית בחצר בית-הספר ממנה הושלכה האבן הפוגעת, וממילא לא הוכח כי התרשלה במילוי תפקידה.

 
השופטת התייחסה לעדותה של התובעת וקבעה כי אין כל סבירות שהסייעת, שנטען כי שהתה בעת האירוע בחצר בית-הספר, הספיקה להגיע אל הרחבה הפנימית שניות ספורות לאחר האירוע. התלמידה העידה כי אין זה סביר שהסייעת תספיק להגיע מחצר בית-הספר אל הרחבה הפנימית תוך מספר שניות: "זה היה מהר מדי. אני יצאתי מהכיתה והיא ניגשה אליי. לא יכול להיות שהיא תרוץ כל-כך מהר."

תימוכין לעדות הילדה מצאה השופטת בתמונות חצר בית-הספר, שהוגשו במהלך הדיונים בתיק. התובעת אף הוסיפה וטענה, בעדותה, כי לדעתה לא הייתה מורה תורנית בחצר בהפסקה, שכן הילדים ששהו בחצר השתוללו ורבו ביניהם ואף קפצו מהחלונות.
לסוגיה נדרש גם מנהל בית-הספר, אליהו נסימי, שהעיד כי לא אימת עם הסייעת את הטענה לפיה הייתה עדה לאירוע ואף לא זימן אותה לדיון הפנימי שנערך בעניין ביחד עם סגן מנהל בית-הספר והמחנכת. זאת הגם שלשיטתו, ראה את האירוע בחומרה רבה.

השופטת קבעה בפסק-הדין כי לא נטען, וממילא לא הוכח, כי שהתה במקום מורה תורנית אחרת, על-מנת להשגיח על התלמידים בזמן ההפסקה. היא אף התייחסה לעובדה לפיה הסייעת אמנם מקבלת שכר מהעירייה, אך מקבלת הנחיות באשר לעבודתה מהנהלת בית-הספר, כפי שציינה הסייעת בעדותה: "אני מקבלת הוראות ממנהלת בית-הספר, אבל משכורת ודברים מעבר זה העירייה – שעות, תקן זה העירייה. נהלים וכל מה שאני צריכה לעשות כל יום זה אני מקבלת מבית-הספר."

עוד ציינה השופטת כי: "מעדות מנהל בית-הספר עולה כי הוא הגורם הקובע את אופן הפיקוח על התלמידים במהלך ההפסקה, לרבות חלוקה לאזורים, כמות המורים המוצבים ונהלי הפיקוח, וכי הוא אשר מכשיר את המורים התורנים לביצוע תפקידם על-פי חוזר מנכ"ל."

בסופו של דבר, קבעה השופטת, כאמור, כי מלוא האחריות לאירוע רובצת על משרד החינוך ופטרה את עיריית יבנה מלשאת בהוצאות המשפט.

התובעת, כיום בת 20, תקבל סכום של 611,000 שקלים, כפיצוי עבור האירוע הטראומטי שעברה בילדותה.

"באתי להסתכל מהחלון ופשוט זרקו עליי את האבן, צעקתי, בכיתי". אילוסטרציה