ספרים רבותיי, ספרים!

ספרים – מומלצי השבוע

קריאה היא פעילות מעשירה ומהנה, בין קפיצה לבריכה, ליציאה לטיול, במחנה התנועה, או מתחת למזגן, בבית: קריאה במבחר ספרים. מול כל האטרקציות שעולם הנופש והטיולים מציע, יש פעילות אחת שאינה דורשת הדרכה, יציאה מהבית ונסיעה, התארגנות ממושכת ואפילו שיחה: קריאת ספרים.

על הניסיון לזכור ולשכוח

'אטה ואוטו וראסל וג'יימס', מאת אמה הופר, הוא ספר על אהבה משולשת, שנמשכת חיים שלמים, על הניסיון לזכור ועל הניסיון לשכוח. זהו ספר על נדודים ועל בית, על כבוד וגאווה, על תקווה וחברות. זהו רומן שבמרכזו גיבורים לא צפויים, הבטחות שנשמרות לנצח, והרפתקה גדולה אחת ואחרונה. אוטו מוצא את הפתק שהשאירה לו אשתו, אטה, בת ה-83, שיצאה למסע רגלי של 3,200 קילומטרים כדי לראות את הים – "אוטו, הלכתי. אף פעם לא ראיתי את הים, אז לשם הלכתי. אל תדאג. השארתי לך את הטנדר. אני יכולה ללכת ברגל. אנסה לזכור לחזור. שלך (תמיד), אֶטָה". גם הוא יצא פעם למסע ארוך מאוד, אלא שזה היה מזמן, כשנסע להילחם ביבשת אחרת. אוטו מחליט להישאר בחווה שלו ולחכות, ממש כפי שאטה חיכתה לו אז. ראסל, חברם הקרוב, הוא זה שיוצא בעקבות אטה, האישה שתמיד אהב. וישנו גם ג'יימס, בן לוויה מפתיע ושונה לגמרי. מרגש ומהנה (מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, הוצאת 'כתר', 303 עמ').

שישה יוצרים גדולים

מהדורה מחודשת לספר 'מחווה לשישה סופרים של המאה העשרים', שראה אור לראשונה בשנת 1999. הקובץ הזה הוא מחוות הוקרה לשישה יוצרים גדולים של המאה העשרים – שישה סופרים, בנים מובהקים של התקופה, שהתוו לסיפורת, כל אחד על-פי אישיותו המיוחדת ועולמו, דרכים חדשות להתמודד עם המציאות של העידן המודרני. פניה של האמנות בכלל ושל הספרות בפרט השתנו לבלי הכר במחצית הראשונה של המאה שעברה, וששת היוצרים האלה – ג'יימס ג'ויס האירי, פרנץ קפקא היהודי הצ'כי, איסאק באבל היהודי הרוסי, חורחה לואיס בורחס הארגנטינאי, ויליאם פוקנר האמריקאי ואלבר קאמי הצרפתי, יליד אלג'יריה – הטביעו עליהן חותם עמוק, שבלעדיו קשה לתארן. שש היצירות המובאות בספר זה הן כולן פנינים, וכל אחת מהן אוצרת בתוכה את גדולתו של המחבר, שמכוחה כבש לו את מקומו בספרות המאה העשרים. ובו בזמן הקובץ הוא גם מחווה צנועה לאמנות התרגום לעברית ולכמה מהעוסקים בה זה עשרות שנים, ובהם: אברהם יבין, אילנה המרמן, נילי מירסקי, רנה ליטוין, אמציה פורת. (הוצאת 'עם עובד', 204 עמ').

לנסות לשנות את החיים

'הלא בלתי אפשרי', מאת קרן שפי, הוא סיפורה של גיבורה בלתי רגילה וכובשת, המבקשת, באמצעות הכתיבה, לבחון את יחסיה עם סביבתה, בניסיון, לא רק לתעד את חייה, אלא לשנותם. חמישה יומנים שכותבת אישה אחת, על-פני עשרים שנים, מתמזגים לרומן יפהפה ויוצא-דופן. כל אחד מהם כתוב בסגנון משלו, ומספר על אישה שאמנם פגשנו בחלק הקודם, ומצד שני היא כבר מישהי אחרת. "היומן הזה הוא כמו ברֵכה קטנה בצל ההר, שאני מתרחצת בה לפעמים. אני מחבבת את המקום הזה. יש חיות לילה קטנות וחמקניות, שבאות לשתות כאן, ואם אני יושבת בשקט עם כמה אגוזי מוסקט שבורים בכף ידי הפתוחה הן ניגשות אליי בזהירות, ומספרות לי על העתיד ועל העבר ועל התפרים שמחברים אותם זה לזה."

ביומן הראשון, הגיבורה, בת עשרים ושתיים, לכודה באהבה בלתי-אפשרית לגבר מבוגר ונשוי. את היומן השני היא מתחילה לכתוב כדי להיחלץ מהאהבה ההרסנית הזאת, והוא אכן מוביל אותה למחוזות חדשים ורחוקים. כשהיא בוראת את היומן החמישי, כבר יש לה משפחה, קריירה ומקום בעולם, ודווקא משום כך היא מחליטה לחזור אל הדברים שהשאירה סגורים במגירה ואל קולות שהשתיקה עד כה. (הוצאת 'כתר', 305 עמ').

ללמוד להרגיש רגש בגוף

'לפעמים נועם', מאת מירה דרור שמי, מזמין את כל הילדים לחוש, באופן פיזי, את הרגשות שלהם בגוף, ולקרוא לחברים הדמיוניים שלהם לעזור להם לפרוק אותם. המסר העיקרי של הסיפור על נועם הוא פשוט. נועם, כמו כל ילד אחר, חווה לפעמים רגשות עזים. קשה לה כשהיא כועסת, עצובה, או פוחדת. הרגשות האלה גורמים לנועם להתנהג לפעמים בצורה שהיא מתחרטת עליה ולפעמים היא מרגישה חסרת-אונים ומתוסכלת. נועם מרגישה את הרגשות האלה בגוף שלה, וכשזה קורה, היא יכולה לקרוא לחברים הדמיוניים שלה – הזהרורים לבוא לעזרתה. הם עוזרים לה "לאוורר" את הכעס שלה, "להזרים" את העצב "ולפורר" את גוש הפחד החוצה – אל מחוץ לגוף שלה. הזהרורים של נועם עוזרים לה גם בדרך נוספת – כשנועם שמחה והגוף שלה מוצף אושר, הזהרורים מסייעים לה לשמור אותו בתוך לבה פנימה, וכשהיא רוצה, היא יכולה להיזכר בשמחה השמורה אצלה בלב ולחוות אותה מחדש. בספר יש פניות ישירות אל הילדים המקשיבים לסיפור (כשהן מודפסות בפונט שונה) ובסוף הספר יש פנייה גם אל המבוגרים, הקוראים באוזניהם את הסיפור. (איורים: טניה אמבר חינקיס, הוצאת הספרים 'אוריון', 24 עמודים. לגילאי 4-8. מנוקד).

המחברת הזאת מפחידה!

'מחברת המפלצות – מתקפת הבלונים הבריונים', שכתב ואייר טרוי קאמינגס, הוא ספר ראשון בסדרה, המכוונת לקהל קוראים צעיר, שעושה את צעדיו הראשונים בקריאה עצמאית. אלכסנדר בופ עובר לעיר חדשה, והוא בטוח שזה מקום מפחיד נורא. בהתחלה הוא מוצא מחברת מלאה בציורים ובתיאורים של מפלצות משונות. אחר-כך הוא מתחיל לראות בכל העיר בלוני-ענק בריונים שמעיפים זרועות לכל הכיוונים. האם הבלונים רודפים אחריו, ומה המחברת הזאת מנסה לרמוז לו? קאמינגס הצליח ליצור סדרה על מפלצות, שלמראית עין אין בהן דבר מאיים, משום שהן מורכבות גם מחפצים ומיצורים יום-יומיים, שגרתיים למדי. הן מפחידות בדיוק במידה ומצחיקות עד בלי די. כתיבתו מדויקת מאוד ואיוריו משעשעים, והפחד (הלא מאיים, חייב לציין) המחלחל אל הגיבור המתמודד עם פחדיו, ודרכו אל הקוראים יסעיר את הקוראים. (מאנגלית: רונית רוקאס, הוצאת 'כנפיים' ו'כתר', לגילאי 6-9, 92 עמ').