סערה סביב פארק המים

כידוע, פארק המים הינו קאנטרי פרטי, של כ-1,300 בעלי מניות, אשר הוקם בסוף שנות השמונים, בקרקע ציבורית, על-ידי עמותה שהוקמה על ידי תושבים חדשים שעברו ליבנה עם הקמת השכונה המערבית בעיר – נווה אילן.

מדי קיץ עולה שוב הסוגיה על חסרונו של פארק מים ציבורי בעיר, בייחוד לאור התפתחות העיר וצמיחת כמות התושבים לכ-56,000 בתוך כעשור.

כזכור, בדצמבר 2017 פרסמה הרשות למקרקעי ישראל מכרז על השטח, שעליו היה אמור להיבנות הקאנטרי החדש בעיר, כ-52,000 מ"ר, בשכונת נאות שמיר, כאשר מחצית מהשטח יועד להקמת פארק מים ומחציתו למרכז אירועים וקונגרסים.

מאז בחירת הזוכה במכרז, לא נרשמה התקדמות בפרויקט. עיריית יבנה מתנגדת להקים במקום מרכז אירועים, וגם החלופות שהציעה, כגון: הקמת שכונת מגורים צמודי קרקע או דיור מוגן, נדחו על-ידי הוועדה המחוזית, והקמת הפארק החדש לא נראית באופק.

ככל שהזמן עובר והקמת פארק המים החדש נדחית שוב ושוב, הכעס והמרמור של תושבי העיר על פארק המים הולך ומתעצם.

וכאן נכנס לתמונה הפעיל החברתי קובי יוסוב, שהחליט לפתוח את הארכיון מלפני 35 שנה, עם הקמתו של הפארק.

יוסוב: "הכל החל מפוסט שהועלה (לא על-ידי), בנושא העלאת מחירי מנוי הקיץ שאני רוכש בדרך כלל כל שנה. בפוסט עצמו מצאתי תגובות מתנשאות של חלק מחברי העמותה על שאר תושבי העיר, ומתוך סקרנות ביקשתי לבדוק כמה דברים בנושא, והתחלתי לחפש מסמכים או מידע לגבי הפארק. התמזל מזלי והגעתי להר מידע אצל דמות שמעדיפה לא להיחשף. התחלתי לעיין בחומר וחשכו עיניי. מעל 30 שנה של פעילות לא כחוק, השתלטות על שטחים ציבוריים והתנהלות לא תקינה, שמפלה ציבור עצום בעיר. לא יכולתי להישאר אדיש לנושא והתחלתי לפעול, יחד עם עוד כמה מתושבי העיר, שכרגע מעדיפים להישאר בעילום שם."

עוד הוסיף יוסוב: "אין לי, חלילה, רצון לפגוע בחברי העמותה. יש לי רצון לשוויון בין כל תושבי העיר, כאשר מדובר במשאב ציבורי. למרות כל התגובות המאוד לא נעימות נגדי – אני אמשיך במאבק ואגיש את הסוגיה לפתחו של בית המשפט."

הסכם החכירה המקורי נחתם בין המועצה המקומית יבנה, לעמותת פארק המים בחודש ספטמבר 1985. ההסכם זיכה את העמותה למשך 49 שנים "להקים מתקני ספורט ובריכה לתועלתם ולשימושם של חברי העמותה ותושבי המועצה" על שטח בגודל 22,000 מ''ר.

ראש המועצה דאז, מאיר שטרית, החליט (באישור המועצה) לתת הטבה לעמותה, על-מנת להקל על תחילת ביצוע הפרויקט, וקבע כי דמי החכירה, על אותם 22 דונם, יעמדו על 12 ש"ח לשנה בלבד.

עוד הוחלט בהסכם כי העמותה מתחייבת למכור עד 480 כרטיסים מדי יום, למבקרים ארעיים, לפי מחיר שייקבע מממוצע מחירים של 5 פארקים דומים בארץ.

עמותת פארק המים יצאה לדרך, ובשנת 1987 פתחה את שעריה של אחת מהפנינות שיש ביבנה עד עצם היום הזה, פארק מים לתפארת, שמארח אלפי מבקרים מדי שנה.

פארק המים ביבנה – תמונת ארכיון 

אז היכן הבעיה, אתם שואלים?

בשנת 1996 דו"ח מבקר המדינה עסק גם בפארק המים ביבנה. משרד מבקר המדינה בדק את החוזים שנחתמו, בין העירייה לבין העמותה, בנושא החכרת קרקע לעמותה, את תהליך הוצאת היתרי הבנייה ופיקוח העירייה על עבודות הבנייה שביצעה העמותה, ואת ההתחייבות הכספית שנתנה העירייה לעמותה לשם קבלת הלוואה מבנק מסחרי.

הדו"ח דן, בראשיתו, בהעמדת הקרקע לעמותה ללא מכרז וללא אישור משרד הפנים.

כך מספר הדו"ח: במארס 1987, בסמוך לתחילת הפעלתו של הפארק, אישרה מועצת העירייה את החכרת

המקרקעין לעמותה, ובאותו חודש נחתם חוזה ההחכרה (ראה להלן). נמצא, כי רק ביוני 1991 פנתה העירייה לממונה על המחוז, כדי לקבל באמצעותו את אישורו של שר הפנים לעסקה שבחוזה העיקרי ולפטור ממכרז. בספטמבר 1991 ביקש משרד הפנים מהעירייה להמציא לו חוות-דעת משפטית ומסמכי הבהרה שונים בקשר לחוזה. חלק מטיעוני משרד הפנים היו שלא ניתן להקצות בדמי חכירה סמליים קרקע ציבורית למטרת הקמת מועדון ספורט למספר מצומצם יחסית של תושבים ביישוב, ולכן, יש לפעול לביטול העדפת חברי העמותה לעניין השימוש בבריכה.  

מבדיקה שנערכה מול משרד הפנים, בנובמבר 2022, עולה כי למעשה עד עצם היום הזה, למעשה, לא ניתן אישור משרד הפנים על הסכם החכירה של עמותת פארק המים. משמע, על-פי חוק, אם לא התקבל אישור משרד הפנים עד היום – אין תוקף להסכם החכירה, ולכן, אין לעמותת הפארק זכויות על הקרקע.

מבקר המדינה לא חוסך ביקורת בדבר זהותם של בעלי המניות וכותב: עוד נקבע בתקנון, כי ועד העמותה הוא שיקבע את היחס בין מספר החברים בעמותה לבין מספר המנויים לפארק המים מקרב אותם חברים, מכלל 1,200 המנויים. הבדיקה העלתה, כי למעשה נמכרו מרבית המנויים לחברי העמותה, שהם תושבי שכונות היוקרה ביבנה ולעובדים בעירייה, וכמעט שלא נמכרו לתושבי יבנה מהשכונות הוותיקות.

עוד עולה בדו"ח כי בשנת 1991, נודע לעירייה על תפיסת שטח על-ידי העמותה, שלא כדין, והכשרתו לצרכיה (מגרש כדורסל), אולם העירייה לא נקטה את הצעדים המתחייבים נגד העמותה. בבדיקת השלמה, בסוף שנת 95, הועלה מקרה נוסף, בו תפסה העמותה, שלא כדין, שטח בהיקף של 16,000 מ"ר, וגידרה אותו, בלא שהעירייה תנקוט, מיד עם היוודע לה הדבר, צעדים נגד העמותה.

ראוי לציין כי שטח זה מצוי עד היום בתחום הפארק, ללא כל הסדרה.

מדו"ח מבקר המדינה אנו למדים גם כי עיריית יבנה דאז חתמה על מכתב התחייבות להלוואה לעמותה מבנק מסחרי, על סך 750,000 $. בהחלטת מועצת העיר לספק את מכתב ההתחייבות להלוואה נאמר כי הדבר מותנה בכך שהעמותה תסלול את כביש הגישה לפארק. בפועל סללה העירייה את הכביש, וגבתה מהעמותה סכום מופחת של 60,000 ש"ח – כ-18% בלבד מהוצאות סלילתו – כך על-פי דו"ח מבקר המדינה.

מסכם מבקר המדינה את נושא פארק המים וכותב: "בהקמת פארק מים המשמש לפעילות ספורט יש משום תרומה לאיכות החיים של התושבים, אולם הדרך בה נקטו העירייה והוועדה המקומית בעניין הקמת הפארק הייתה פסולה, וההטבות שניתנו לעמותה – על אף שפארק המים משרת רק חלק מתושבי יבנה, הגרים בשכונות היוקרה – מעוררות תהיות: הקרקע הוחכרה לעמותה ללא מכרז ובלי לקבל לכך את אישורו של שר הפנים; גם להסכם שנחתם בין העירייה לבין העמותה לא נתקבל אישור השר; דמי החכירה שנקבעו הם סמליים בלבד; ועדת הערר קבעה לפארק המים, שלא בסמכות, חיובי ארנונה בסכומים נמוכים במיוחד; העירייה לא נקטה צעדים נגד העמותה בגין בנייה בלתי חוקית ובגין תפיסת קרקעות ציבוריות."

מלבד דו"ח מבקר המדינה, אשר סיפק הצצה מדהימה להתנהלות המועצה המקומית יבנה דאז, קיימות טענות נוספות באשר למחיר כרטיסי הכניסה ולעצם העובדה ששערי הפארק סגורים, בסופי-שבוע, למבקרים שאינם בעלי מניות.

מבדיקת הנושא אנו למדים כי פארק המים אכן מציע כרטיסים לקהל הרחב עם הנחה בגובה 20 ש"ח לתושבי יבנה. תושב יבנה שירצה לבקר בפארק יוכל לעשות זאת במהלך ימות השבוע במחיר כניסה של 100 ש"ח, אכן מחיר אטרקטיבי בהתייחס למתקנים הקיימים בפארק ולפארקים דומים בסביבה. 

לצערם של תושבי יבנה, הם לא יכולים לבקר בפארק בסופי השבוע: "בשבתות וחגים ישרת המתקן את חברי העמותה ובעלי מנויים בלבד" – כך נכתב במפורשות בהסכם שנחתם עם העירייה במרץ 87.

הכעס של תושבי יבנה שאינם נמנים בקרב בעלי המנויים מגיע בחלקו ממדיניות העמותה בנוגע לדור ההמשך של בעלי המניות, אשר זוכים לקבל מספר הטבות שאינן מוצעות לכלל תושבי העיר.

דור ההמשך של בעלי המניות זכאי לרכוש כרטיסיות מוזלות לחתנים/כלות ולנכדים, בעלות של 20-30 ש"ח לכניסה בודדת, ולהיכנס לפארק גם בסופי-שבוע במחיר מוזל משמעותית ממחיר כרטיס רגיל, שכאמור עומד על 100 ש"ח לתושבי יבנה.

עוד אפשרות העומדת בפני דור ההמשך היא: לבצע מנוי דור ממשיך לכל המשפחה.

בפעולות אלה מגבילה עמותת פארק המים את מבקרי הפארק לאנשים שלאו דווקא מתגוררים ביבנה או רק לאנשים בעלי שיוך משפחתי לאותם בעלי מניות, ומקטינה את האפשרות למבקרים אקראיים המתגוררים בעיר (בשל ההגבלה על כמות המבקרים הפוטנציאלית בפארק).

הדמיית הקאנטרי החדש – התכנית האחרונה שנדחתה

מעמותת פארק המים נמסר: "בשנת 1985 מנתה אוכלוסיית יבנה פחות מ-20,000 תושבים. על-מנת לקדם באותה עת את פיתוח אוכלוסייתה, כלכלתה ותרבותה – ראש המועצה דאז, מר מאיר שטרית, יזם בניית שכונות חדשות והחליט גם על הקמת פארק מים שישרת את תושבי יבנה.

השטח שהוקצה לפארק המים איפשר שימוש של כ-1,300 משפחות. כיום, אוכלוסיית הפארק מושתתת על תושבי כל שכונות העיר יבנה, הן הוותיקות והן החדשות, ובסך הכל מונה כיום הפארק למעלה מ-12,000 איש – חברים, ילדים, נכדים, כלות וחתנים, כך שפארק המים משרת כיום נתח משמעותי מקרב תושבי העיר.

בתמורה להחכרת הקרקע במחיר סמלי, לפני כ-38 שנים, נדרשו המשפחות לשאת, על-חשבונן המלא, את הקמת הפארק ללא השתתפות העירייה, אשר כלל בין השאר: מתקנים, מבנים ופיתוח נלווה, לרבות האחזקה השוטפת. מאז הקמת הפארק ועד היום שילמו החברים סכום מצטבר של מאות מיליוני שקלים.

תנאי נוסף להקמת הפארק, היה מתן אפשרות לכלל תושבי יבנה לרכוש כרטיסי כניסה יומיים במחיר מוזל, דבר המתקיים עד עצם היום הזה.

בשנים האחרונות, ועד העמותה אף אישר כניסת משפחות תושבי יבנה במסגרת מנויי קיץ, כל זאת על-מנת לאפשר, ככל הניתן, לתושבי העיר ליהנות מהפארק ומתקניו.

עמותת פארק המים תמשיך לפעול למען הציבור ולרווחתו, כפי שפעלה עד היום, וככל שנתבקש על-ידי גורמים מוסמכים לתת מענה, נשתף פעולה בשמחה.

פארק המים היה וימשיך להיות פנינה בעיר יבנה."

מעיריית יבנה נמסר כי "הפארק נבנה בשנת 1985, דהיינו לפני כ-40 שנים, ומשרת מזה שנים את תושבי העיר. הפניות מלפני מספר ימים בנושא ההתקשרות והאסדרה הובאו לידיעת ראש העיר, אשר כידוע נכנס לתפקידו לפני כחודשיים ימים. יצוין כי הפניות מעלות סוגיות בתחומים רבים באשר לאירועים והחלטות שהתקבלו לפני עשרות שנים. על-מנת לקבל את ההחלטה הטובה והנכונה ביותר הנחה ראש העיר כי הנושא ייבחן על היבטיו השונים, בשים לב לצרכי העיר ותושביה, כיום ובעתיד, למורכבות העניין ולזמן הרב שחלף. אם יתגלה ליקוי כזה או אחר, העירייה תפעל לתיקון והסדרת העניין לטובת תושבי העיר".