סימנים מחשידים לשימוש בני-נוער בסמים

 

מאת: ד"ר אילן בוש, פסיכיאטר בכיר במרפאה לפסיכיאטריה ילדים ומתבגרים, בית-החולים קפלן


לרגל שבוע העידוד למלחמה בסמים (26/6-1/7): הורים, סימנים מחשידים שילדכם משתמש בסמים: משיכות באף, שיעול כרוני ואביזרים חדשים בחדר (נייר-כסף, בקבוק עם פיה, צינורית)

 

חשיש הינו הסם הנפוץ ביותר בקרב בני-נוער, אשר נחשפים אליו לרוב במסגרות חברתיות, בממוצע בסביבות גילאי 15-17. סמים פופולאריים נוספים הינם 'סמי מסיבות', כגון LSD ואקסטזי, חומרים כימיים שונים המכונים 'סמי פיצוציות', חומרים נדיפים יכולים לשמש כסמים, והם כוללים דבק, טיפקס, בנזין, גז מזגנים ועוד. ניתן למצוא גם בני-נוער המשתמשים בקוקאין ובהרואין, הנחשבים לסמים הממכרים ביותר.

 


כ-300,000 בני-אדם בישראל משתמשים בסמים, באופן מזדמן, או קבוע. מספר בני-הנוער בגילאי 12-18, שמשתמשים כיום בסם, מכל סוג שהוא, מוערך ב-70,000. הסטטיסטיקה מלמדת שלא רק ששיעור התופעה גדל בכל שנה, גם גיל המשתמשים יורד.

 

ההשפעה ההרסנית של הסמים יכולה להיות מגוונת, החל מהתייבשות, פגיעה בזיכרון, נדודי-שינה, נזק למערכת העצבים, השפעה בלתי-הפיכה על המוח, פרנויות והזיות, פגיעה גופנית, התמכרות, התפרצות של חרדות, פסיכוזה, ואף התפרצויות אלימות ונטיות אובדניות.

 


הסיבות להתמכרות לסמים ולאלכוהול, בקרב נערים ונערות, הן רבות ומורכבות, ומושפעות ממאפייני אישיות וגם מהשפעות סביבתיות. התפתחות גופנית מואצת, דימוי גוף בעייתי, היעדר בשלות נפשית, חשיפה ללחץ-חברתי, ניסיון לדמות לאחרים ועוד.


סימנים מחשידים יכולים לכלול: עיניים אדומות, חוסר ריכוז, שינויים תכופים במצבי רוח, שינה מרובה, עייפות ואובדן אנרגיה, ירידה בלימודים, הסתגרות, הזנחת המראה החיצוני והיגיינה האישית, בזבוז סכומי-כסף גדולים, בילוי זמן רב מהרגיל מחוץ לבית ושינוי מעגל-חברתי, משיכות באף, אדמומית סביב האף, שיעול כרוני, או כאבים בחזה, אביזרים חדשים בחדר: נייר-כסף, בקבוק עם פיה, צינורית, ריח מתקתק מהחדר, עד כדי חומרים לא מזוהים.

 

 

ברור לחלוטין שלא כל מי שמשתמש בסם באופן חד-פעמי, או מזדמן, הופך תלותי ומכור לסמים. ועם זאת, עישון סיגריות, או חשיש, עלול להפוך לשלב ראשון בתהליך סיכוני. אין להגיב עליו בפאניקה, אולם גם אין לזלזל בפוטנציאל ההרסני שבו. ככל שמטפלים בבעיות אלו מוקדם יותר – כך אפשר לצמצמן.


במידה ויש חשד, חשוב שתגובת ההורים תהיה מתואמת ומוסכמת על שניהם ותעשה תוך שיתוף-פעולה והסתמכות על מידע אמין. חשוב מאוד לגלות הבנה, לתמוך ולאפשר שיחה פתוחה. היו תקיפים וברורים! ובמידת הצורך, יש לפנות לעזרה מקצועית.

 

ד"ר אילן בוש. פסיכיאטר ילדים