סימה דוד: חיבוק
22.05.2022 | 11:23
זה הדבר שאנחנו זקוקים לו הכי, כשכואב, כשעצוב ומרגיש לנו בודד
ואיך זה שאנחנו לא נותנים לזה מקום וזמן מתוך כוונה להיפגש, להתקרב ולהרגיש מקרוב האחד את השני, בלי מילים רק להיות, לחוות, להתמסר ולהעניק משהו אחר מתוכנו.
זה נקרא אהבה, וזה הניצוץ שממנו נוצרנו, איתו ירדנו לעולם הזה ויצאנו מתעלת הלידה בסיבוב מפותל, החוצה, לתוך הידיים של המיילדת, אחות או אולי רופא, רגע לפני שפגשנו את אימא, ואשר אל אותו הרגע, אותו מגע ראשוני גוף לגוף, לאותו רגע של מיזוג אנחנו חוזרים בזיכרון.
מה חדש?
מתוך השתוקקות לשחזר שוב ושוב את המפגש, את התחושה, את הידיעה שיש שם מישהי שתאסוף אותי אליה בכל מצב, תקבל אותי כמו שאני, ערום ועריה ורק שתיקה תשרור שם בינינו, שתיקה מתוך אהבה בלי מילים רק תחושה עמוקה של הוויה אחת, מתמזגת ומכילה את שתינו.
בדיוק כמו רגע לפני, ברחם, שם הרגשתי אחת איתה. חולקת איתה הכל, רגעים של התרגשות, שמחה, הנאה, עצב, כעס וכאב, בלי לדעת מה שלי ומה שלה, ואני מקשיבה, חווה, שותקת ונשארת איתה, כי אנחנו אחד.
מזמינה אתכן לחזור אל הרחם, ויחד איתי לצאת לאוויר העולם, כהוויה מתוקנת מהרשמים שקלטנו ברחם, מהרגשות והמחשבות שאימצנו לעצמנו על עצמנו ועל החיים, במסע ההריון והלידה.
כל זאת דרך מסע, שם נצלול לחוויות ולרגשות שיצרו אותנו. נפרום את התחושות של דחייה, נטישה, ספק ופחד, ונחזיר את הביטחון, השלווה, החיבור והאהבה לתוכנו.