סוף לקראוונים ביבנה

רקע:

בשנת 1992 קיבל התובע, תושב יבנה, זכות להתגורר בקרוואן למגורים, בשטח הנמצא באזור התעשייה של יבנה, בהתאם להסכם שכירות עם המדינה. התובע, שהתגורר בקרוואן עם בני משפחתו, ובמהלך השנים, הקים בסמוך סככה ומחסנים, הציב מכולות ובנה בריכה, ללא קבלת היתר לכך מהעירייה. במהלך השנים נעשו ניסיונות רבים לפינוי השטח וסילוק ידה של משפחת התושב ממנו, לרבות מספר כתבי אישום כנגד הדייר ואשתו בעבירות תכנון ובנייה. ביום 5/10/1999 הורשע התובע בבניה ללא היתר, ובין היתר, ניתן צו הריסה שהורה לו להרוס את הבניה נשוא כתב האישום. בשנת 2007 הוגש כתב אישום נוסף, והדייר הורשע באי קיום צו בית משפט ובבניה נוספת ללא היתר בשטח, בית משפט השלום ברחובות וניתן נגדו גזר דין המחייבו להרוס את המבנים שנבנו שלא כדין.

פינוי הקרוואנים בשנת 2017. תמונת ארכיון

במסגרת ההליך הפלילי שהחל בשנת 2010 נעשה ניסיון למצוא לתובע ולבני משפחתו – כמו גם לאחרים שהתגוררו בקרוואנים סמוכים – מקום מגורים חלופי. במסגרת זו, נערך הסכם בין הדיירים, הנתבעות ומשרד הבינוי והשיכון, במטרה להביא לפינוי המקרקעין, תוך מתן פתרונות דיור לזכאים, נגדם נוהלו הליכים משפטיים בגין בנייה ללא היתר ושימוש במבנים אלו שלא כדין. על פי אותו הסכם, היה על הדיירים במקום לפנות את המקרקעין בתמורה לפיצוי שישולם על ידי משרד השיכון. ההסכם האמור אמנם נחתם על ידי הצדדים בהליך זה, אולם משרד הבינוי והשיכון לא חתם עליו. הצדדים המשיכו לנהל מו"מ והושג מתווה עקרוני בשלהי 2015 ,לאחריו – ביום 27/9/2016 ובמסגרת ההליך הפלילי האחרון – נחתם הסכם בין הנתבעות לבין התובע ואשתו, לפיו התובע ואשתו יפנו את השטח בתוך 60 יום ממועד חתימת ההסכם, ובתמורה יקבלו דירה ממשרד השיכון, במקום הקרוואן שניתן לו בשנת 1992.

התושב לא פינה את השטח בתוך 60 ימים כפי שהתחייב במסגרת הסכם 2016 .הצדדים חלוקים על הסיבה לכך וטוענים כי הצד שכנגד הפר את ההסכם.

התובע הגיש ערעור על גזר הדין, בעקבותיו הוחזר הדיון לבית משפט השלום להשלמת טיעונים לעונש בנוגע לעונש המאסר בפועל שהוטל עליו. ביום 7/11/2017 תוקן גזר הדין, וערעור נוסף הביא להפחתת הקנס הכספי שהוטל על התובע ואשתו.

ביום 20/6/2017 הגיעו לשטח מספר גורמים, ביניהם נציגי העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ביחד עם קבלן פינוי ובסיוע המשטרה, לצורך ביצוע צו ההריסה. הדייר, שהבין כי ישנה כוונה להרוס את כלל המבנים בשטח, פנה בדחיפות לבית המשפט בבקשה שהוגשה במסגרת ההליך הפלילי האחרון, בה עתר להורות לעירייה להימנע מביצוע פינוי והריסה של מבנים שלא נכללו בצו ההריסה.

עבודות ההריסה והפינוי הופסקו למשך מספר שעות עד לקבלת ההחלטה מיום 20/6/17  ולאחר מכן עד לקבלת הנחיות היועמ"ש של העירייה – והתחדשו בהמשך היום, אל תוך הלילה. למחרת חזרו נציגי העירייה להשלים את צו ההריסה והפינוי, והשלמה נוספת של ההריסה והפינוי.

הדייר הגיש תביעה על-סך 2.9 מיליון ש"ח וטען, בין היתר, כי ההריסה בוצעה ללא צו ושלא כדין. התושב הלין על כך שגם לאחר שהתקבלה ההחלטה המחייבת ביצוע צו ההריסה באופן מדויק, המשיכו העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה והרסו מבנים שלא היו כלולים בצו ההריסה. הדייר טען כי העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה נושאות באחריות נזיקית בשל הפעלה רשלנית של סמכויותיהן הסטטוטוריות והפרו את חובותיהן לפי דיני הנזיקין בכך שהרסו ללא צו ו/או מקור חוקי את המבנים, ובכך ביצעו עוולה של הפרת חובה חקוקה.

העירייה טענה, מנגד, מספר טענות סף מקדמיות לפיהן דין התביעה להידחות על הסף, לרבות בשל היעדר עילה; היעדר יריבות; היעדר קשר סיבתי; חזקת התקינות; אשם תורם של התובע; חוסר תום לב מצד הדייר; ומעשה בית דין / השתק עילה / השתק פלוגתא. נטען, כי התושב פלש במשך שנים רבות לשטח, שאינו בבעלותו, ביצע עבירות בניה בהיקפים עצומים והפר צווים מנהליים ושיפוטיים. העירייה סברה כי כל פעולותיה נעשו כדין, כאשר ההריסה של המבנים בשטח, בוצעה מכח סמכויות הנתבעות לפי חוק, מכח צו הריסה מנהלי וצו הריסה שיפוטי, וכן מכח הסכם בין הדיירים לעירייה.

בית המשפט קבע כי הדייר לא עמד בדרישת החוק להוכחת נזקיו הממוניים, אך במקביל גם טען כי התנהלות העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה, עת פעלו להריסת מבנים בשטח בניגוד לצו ההריסה שניתן  ובניגוד להחלטה מיום 20/6/17 שניתנה במהלך יום ההריסה – ראויה לגינוי, ולו מעצם העובדה שמדובר בגופים ציבוריים החלים עליהם כללי מנהל תקין. "מעבר לכך" טוענת השופטת רנה הירש, ביהמ"ש השלום רחובות, "נתתי דעתי לכך כי בהחלט ייתכן שהתנהלותן הפגומה של העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה גרמה לתובע נזקים ממוניים, על אף שלא הצליח להוכיח את סכומם." ושקלה עניין זה בעת קביעת סכום הפיצוי – 50,000 ₪.

מדוברות עיריית יבנה נמסר כי "עיריית יבנה נוקטת מדיניות מחמירה כנגד בנייה הנעשית שלא כדין ובפרט כזו הנעשית על מקרקעי ציבור וראוי היה לשבח את העירייה על פעולתה הבלתי מתפשרת כנגד העוברים על החוק. התובע בחר לעשות במשך עשרות שנים בשטח ציבורי כבשלו, הפר צווים שיפוטיים בדבר חובתו להרוס את המבנים ולפנות את השטח האמור. חשוב לציין כי התובע הפר את מחויבותו להרוס את המבנים ולפנות את השטח שהוחזק על ידו גם בהסכם עליו חתם עם העירייה. בהסכם זה נקבע מפורשות כי בחלוף המועד הקבוע בהסכם וככל שהתובע לא יפנה את המקרקעין לעירייה זכות לבצע את הפינוי במידה והנ"ל לא יעמוד במחויבותו זו."

עוד נמסר כי "בית המשפט דחה מכל וכל את טענות התובע לפיצויים ובכלל וכל שנפסק הינו 2% בלבד מסך התביעה שעמד על 2.9 מיליון ₪. לשמחתנו ובעקבות פעולות העירייה שב השטח הציבורי לחזקתה של העירייה הממשיכה  לפעול גם בימים אלה לפינוי מקרקעין ובנייה בלתי חוקית,  בכל האמצעים העומדים לרשותה, הן באתר זה והן במקומות אחרים, זאת בהתאם לסמכויותיה ולהוראות הדין."