ניצול שואה מחלק עיתונים: "חש שהתעמרו בי"

"הבאתי מוצרים כדי להכין קפה בעצמי ונכנסתי רק כדי לקחת מים חמים מתוך התחנה, כמובן לאחר שביקשתי רשות מהשומרים. יותר מאוחר רציתי לשתות שוב, ומנהל התחנה אמר לי לא להיכנס. כשביקשתי שיוציא לי מים חמים – הוא סירב." מספר דניאל.

"לאחר מספר ימים," מוסיף דניאל "עובד ניקיון עישן לידי, ביקשתי ממנו לזוז הצדה, כי אני לא מרגיש טוב בגלל העשן. הוא סילק אותי, סיפרתי למנהל, והוא הצדיק… אותו: 'לא מתאים לך? תלך הביתה', הוא אמר לי."

"אני ניצול שואה ואני סובל מהעשן, מסתחרר לי הראש." מסביר פיינזילבר בכאב "עזבתי את העיתונים ונעמדתי בצד. לאחר כמה ימים, המנהל עשה את זה, בעצמו, עם קפה וסיגריה, יחד עם עובד הניקיון. שתקתי וישבתי בצד."

"יום אחד, עובד הניקיון ירק לי על העיתונים, למה? ככה סתם. התנפלתי עליו, ואנשים באו והפרידו בינינו. לא התלוננתי, כי ידעתי כבר שהמנהל היה לטובתו."

דניאל פיינזילבר, ניצול שואה בן 75, נותר ללא פרנסה

לפי דברי דניאל אלו לא היו המקרים היחידיים, לא נתנו לו להיכנס אפילו לשירותים, את צרכיו הוא עשה בחוץ. זוהי התעמרות, לטענתו, שנמשכה תקופה ארוכה. לבסוף העביר אותו, האחראי על החלוקה, בכל יום למקום אחר, לעמוד ולחלק עיתונים.

דניאל עזב את עבודתו, לאחר שבוע של נדידה לא מוסברת, ולא מוצדקת, ממקום למקום.

"עכשיו אני צריך לחפש עבודה," הוא מסכם בצער רב "קשה לי למצוא עבודה בגילי ובמצבי. גם אני הייתי בעבר מנהל, אבל התייחסתי לעובדים בגובה-העיניים. אין לי משפחה וחברים, חוץ מהאישה והילדים. הייתה לי ילדות קשה. כשבאנו לארץ – אבא שלי זרק אותי מהבית, חייתי לבד, חשדתי מכולם. אני אמנם בקושי מדבר, אבל אני לא מוכן לשתוק כשפוגעים בי. לצערי, אז אני 'מתפוצץ' מהר."

לא התקבלה תגובת רכבת ישראל.