נחנכה האנדרטה לזכר הנספים יוצאי אתיופיה

טקס זיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בסודאן בדרכם לארץ ישראל, נערך אתמול (יום רביעי), במועדון בית סולומון בעיר. הטקס נערך במעמד מ"מ וסגן ראש העיר ד"ר אהוד ויצמן, חבר המועצה שחר סימנה, חבר המועצה אלי מזוז, מנכ"ל העירייה, דוד שטרית, הקייסים, בני המשפחות וחברי הקהילה בעיר.

ויצמן אמר כי "שנה אחר שנה אנו מצווים  לזכור את מסירות הנפש ושאר-הרוח של העולים והנספים שחרפו נפשם בדרכם ארצה. לראש העיר צבי גוב-ארי, לחבר המועצה שחר סימנה ולי יש נכונות גדולה להמשיך ולעשות למען הקהילה הנפלאה בעירנו".

בטקס מרגש שנערך בשעות אחר-הצהריים חנכה העירייה, בכיכר שבזי-אבוחצירא, את האנדרטה לזכר הנספים מסודאן. חבר המועצה שחר סימנה, הקייסים, מ"מ וסגן ראש העיר ד"ר אהוד ויצמן ובני המשפחות, הניחו זרים והסירו את הלוט מעל שלט הזיכרון. 

חבר המועצה, שחר סימנה, שיזם את אתר ההנצחה וקידם את הקמתו, נשא דברים מרגשים וסיפר כי הוא עצמו עשה את המסע הארוך מאתיופיה לארץ ישראל. "את הכמיהה והכיסופים לירושלים ינקתי מהחינוך של משפחתי, הייתי החלוץ במשפחתי ואחריי עלו טיפין טיפין אחרים. במהלך 'מבצע משה' קיננה בי המחשבה שאם אזכה להגיע לישראל – אקדיש עצמי למען הקהילה ולעזור לכל אחת ואחד להשתלב בחברה הישראלית. אני נרגש מכך שקיימתי את הנדר אותו נדרתי במדבר". סימנה הודה בחום לראש העיר צבי גוב-ארי, על תמיכתו הגדולה בקהילה ושיתוף-הפעולה ההדוק ואיחל לו בריאות טובה והחלמה מהירה. סימנה שיבח את ראש העיר, על נכונותו ותמיכתו ביוזמה להקמת האנדרטה והכבוד שהוא רוחש לבני הקהילה. 

את הטקס הנחה מנהל מוקד הקליטה, יעקב אנגדאו, במהלכו הודלקו נרות-זיכרון, הוצגה תערוכת זיכרון, המתעדת את סיפור המסע מאתיופיה ונישאו תפילות וברכות מפי הקייסים המכובדים של הקהילה בעיר. בהמשך סיפר פעיל העלייה, ישעיהו צ'נה את סיפור העלייה המרגש מאתיופיה דרך סודאן, על התלאות הרבות וההגעה לארץ הקודש.

נאומו של חבר מועצת-העיר שחר סימנה במלואו:

"מוקדם יותר, ציינו את היום החשוב הזה בהסרת הלוט משלט ההנצחה בכיכר שבזי אבוחצירה. לא מזמן התכנסנו כדי לקיים טקס זיכרון לציון זכרם של אחינו ואחיותינו, הורינו או הילדים שלנו, שבניגוד לנו, לא זכו להגיע לארץ המובטחת.

בימים אלו ממש, מציינת יהדות אתיופיה הישראלית 40 שנים למסע הרגלי הראשון שלה לישראל. אם יורשה לי, אפתח בווידוי אישי. את הכמיהה לירושלים, לארץ ישראל, ינקתי, גם אני כמוכם, מהחינוך ומהמשפחה שלי, שדיברה עליהם כל הזמן. אני הייתי החלוץ שעלה מבין בני-משפחתי, ואחריי, טיפין-טיפין, הגיעו כל השאר. עליתי כשהייתי נער מתבגר, בגיל שבו נמצאים עכשיו חלק מהבנים, הבנות, ואפילו הנכדים שלכם, שכבר נולדו בארץ, ישראלים לכל דבר. במהלך המסע שלי ב'מבצע משה', שהיה קשה כמו המסע שאתם עברתם, רק מחשבה אחת קיננה בלבי. נדרתי נדר, שאם אזכה להגיע לישראל, אקדיש את חיי להפוך חלק מהקהילה והתרבות הישראלית, ויותר מזה – אעשה כל מה שביכולתי כדי לעזור לכל אחד ואחד מבני קהילת אתיופיה להפוך לחלק בלתי-נפרד מעם ישראל. ועד כה, 40 שנים לאחר-מכן, אני יכול להעיד, ורבים מכם יסכימו איתי, שבכל תפקיד או עמדה שהגעתי אליהם, קיימתי את הנדר שלי, הנדר שנדרתי במדבר, מתחת לירח הגדול שבשמים…

המסע לארץ ישראל

הירח משגיח מעל,
על גבי שק האוכל הדל
המדבר מתחתי, אין סופו לפנים,
ואמי מבטיחה לאחי הקטנים.
עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים
מאמץ אחרון, לפני ירושלים.

אור ירח החזק מעמד,
שק האוכל שלנו אבד
המדבר לא נגמר, יללות של תנים,
ואימי מרגיעה את אחי הקטנים.
עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל.

ובלילה תקפו שודדים,
בסכין גם בחרב חדה
במדבר דם אימי, הירח עדי,
ואני מבטיח לאחי הקטנים.
עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום
עוד מעט נגיע, לארץ ישראל.

בירח דמותה של אימי,
מביטה בי, אמא אל תיעלמי
לו הייתה לצידי, היא הייתה יכולה,
לשכנע אותם שאני יהודי.
עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל

עוד מעט, עוד קצת, להרים עיניים
מאמץ אחרון, לפני ירושלים.

גלות אתיופיה שנמשכה 2,500 שנים, שמה אותנו מעבר להרי החושך, מנותקים מכל שאר מרכזי היהדות, אבל לרגע לא הפסקנו לחלום ולהאמין, שיום אחד, נזכה להגיע לארץ המובטחת, להיטמע ביהודים-הישראלים שחיים בה (שגם הם, או אבותיהם, הגיעו, בזמן כלשהו, ממקום אחר בעולם), להקים בה בית, להוליד ילדים ולהיות יהודים ישראלים במלוא מובן המילה. לכן, כיום, אנחנו מציינים את החיבור בין העבר לעתיד, את הקשר ההדוק שבין הקהילה האתיופית לעם ישראל ולארץ ישראל, בין התרבות היהודית-אתיופית לתרבות היהודית-ישראלית."

צפו באלבום תמונות (צילום: עמרם כהן):