משה לסרי בתערוכת יחיד: בגובה העיניים

הצפת מרתף ביתו של משה לסרי לא הותירוה ציור אחד שלם לאמן, המתמקד בציור נופיה של הארץ ובאתריה ההיסטוריים של יבנה, העיר בה הוא מתגורר מזה שנים רבות. טלטלת הקורונה והסגרים הממושכים הביאו אותו לקום ולחפש דרך לצאת מהמצב העגום. הוא שב לצייר ציורים פיגורטיביים המעידים על אהבת הטבע, התנפצות הגלים על סלעי החוף, גזעי העצים על גדות הנחל השוצף, השתקפותה של הצמחייה במי אגמים ושמים מעוננים הסוככים על השבילים. אופטימיות המשדרת אהבה ותקווה, וגם ציורי פורטרטים ודומם מרהיבים.

לאחרונה יכולנו לצפות בציוריו של לסרי בתערוכה המשותפת שהתקיימה ביבנה, בגלריית הסדנה לאמנות העירונית, התערוכה 'על הסף', בהשתתפות 15 אמנים.

משה לסרי מספר לפורטל יבנה על עצמו:

"אני יליד 1945, איש חינוך בפנסיה ממשרד החינוך. בעברי הרחוק שימשתי בתפקיד מורה לאמנות, ובשל כך הלכתי ללמוד ציור ורישום בבית הספר לציור בתל אביב, ברחוב הגר"א, בניהולו של אריה מרגושילסקי ז"ל, שהיה מלבד איש אמנות – גם איש חזון.

במקביל, השתתפתי בהשתלמויות רבות בתחום האמנות, שנים רבות יצרתי בבית, ובמקביל, שימשתי שנים רבות כמורה לאמנות ומנהל מרכז יצירה ליוצרים צעירים. בשנים הרבות בהן ניהלתי בתי-ספר השתדלתי להיות קרוב למורים לאמנות, ולשם כוונו האנרגיות בתחום זה של האמנות. עם צאתי לגימלאות, חידשתי את הפעילות בתחום. השתתפתי בקורסים של הגלריה לאמנות ברחובות, בהדרכתם של ג'ורג יונס ושל מאיר נטיף, שהדריכו, תמכו וחיזקו במידה רבה. השנים הללו היו שנים חשובות, שפתחו בפניי גישות חדשות וסיכויים אחרים.
לפני כחמש שנים, התחיל להתעורר הצורך להציג  תערוכה מיצירותיי. במסגרת הזאת היה סיכום עם רוני ראובן, מנהל הגלריה סדנה לטמנות ביבנה, שיבוא לראות את עבודתי בבית ובהתאם להחליט על הצעד הבא. לאכזבתי המרה, הקדים ובא אורח לא צפוי, והוא מי נחל שורק, שעלו על גדותיו והגיעו עד למרתף שבביתי, אותו מילאו בסחף נוראי, שהרס את כל מה שנאסף  לאורך שנים בעמל רב, ובכללם ציורים ורישומים, הדפסים, כתובות מאוירות מתקופות שונות בחיי, מבלי שייוותר אף לא ציור אחד שלם. לבד מכל זה, איבדתי אוספים של ספרים ובכללם ספרי אמנות מיוחדים במינם ובמידת שכיחותם."

"עצוב היה לראות כל היצירה וכל תכולת המרתף מוצאים מהמרתף ומושלכים יחד עם האשפה.
קשה היה לי בכלל לחזור וליצור, אלא שלא די בכך, משבר נוסף, לא צפוי, הגיע והוא טלטלת הקורונה ובעקבותיה תופעת הסגרים הממושכים והמכאיבים ומאיימים למוטט אותנו, פיזית ורוחנית.
מהמשבר הזה ומהמצב המדכא הזה שפקד אותנו, לא הייתה לי ברירה אלא לקום ולחפש דרך לצאת מהמצב המדכדך. בעקבות זה חזרתי אל עצמי ונעזרתי ביכולת הזאת של היצירה, שהייתה בתרדמה למשך שנים.

למזלי, הדבר היווה מוצא של כבוד ושל הנאה יצירתית מרובה. הציורים המוצגים נבחרו מתוך האוסף ההולך ומצטבר והכולל עבודות בטכניקות שונות, וזאת על-מנת לא להעמיס על המבקר, ומקווה שזה באמת מקל."

"חייב להודות לאל חונן הדעת, שהאיר את עיניי וחיזק את רוחי, להבין את המצב ולהשכיל לחפש מוצא. לו מודה ומהלל, על כל הטוב הזה, שהטיב עמי ועם בני ביתי, לקום ולעשות מה שעיניכם רואות מאחורי כל הציורים, מאחורי כל הצבעים, הכתמים, הנקודות והקווים.

מתחת לכל היצירה שיצרתי, מאחורי כל זה, שוכנת כמיהתי להתבטא, עניינית ורגשית, ולהציג את רשמיי ורישומיי ולהביא את מה שיש לי לספר, בדרך שלי, בעזרת המכחול והצבעים.

אני מקווה  שהתוצאות תמצאנה חן בעיניכם. אם אכן כן הדבר – זה יהיה שכרי ההולם על כל עבודתי." מסכם משה לסרי.

בערב הפתיחה לתערוכתו של לסרי, דיברה בהתרגשות בתו, רויטל:

"התאספנו כאן כולם כדי לחגוג את תערוכת הציורים של אבי, משה לסרי. אם תעיפו מבט, תוכלו לראות שהציורים כוללים תמונות נוף מרהיבות ופורטרטים שונים. מעלתה הראשונה של תמונה היא להיות חגיגה לעיניים (דלקרואה). ישנן תמונות שבהן ניתן להתבונן ולחוות פיזית את הנוף הנשקף לעין, כאילו אתה מטייל במקום עצמו. ישנן תמונות שמכניסות אותך למין הוויה של רוגע ושלווה, ואחרות מעבירות חוויה של קדושה (כמו זו של ירושלים). לפי אמיל זולה: 'האמנות היא פינה של הטבע כפי שהיא נראית דרך המזג האישי'.
בכניסה לפרטים שיש בכל תמונה, במשחקי האור והצל הופך האמן ביצירתו את הבלתי נראה לנראה, אלא שלי יש חידוש: אבי אינו רק אמן, האמנות שלו לקחה צעד קדימה והפכה לאומנות.
המילים אמן ואומן (בעלי מלאכה) מבלבלות, לעתים קרובות, עבור רוב האנשים, אם כי יש הבדל מרכזי בין שתי המילים. אמן הוא אדם שמבצע כל אחד מאומנויות היצירה. זה יכול לנוע בין ציור למוזיקה. אומן, לעומת זאת, הוא עובד מיומן שעושה דברים ביד. עצם ההגדרה של שתי המילים יכולה להיות מבלבלת למדי, מכיוון ששתיהן כוללות יצירה של משהו. ה הבדל מרכזי הוא בתוצר הסופי, בפלט. למוצר או לפלט של אומן יש ערך פונקציונלי ברור, יתכן שזה לא מתאים לאמן. הפלט של אמן הוא היופי של האמנות עצמה כביכול מבלי שיהיה לה ערך פונקציונלי כלשהו.

אצל אבא שלי לאמנות יש ערך פונקציונאלי. המושגים אמן ואומן למעשה מתחברים. לאבא שלי יכולת נדירה לפתור כל בעיה שצצה בבית, בצורה יצירתית מאין כמותה. אבא שלי המציא פטנטים רבים כל-כך שאמנם נכנסים לקטגורית האומן, שכן יש להם ערך פונקציונלי, אך העשייה שלהם היא בדרך של אמנות, הסתכלות ממעוף הציפור על האדם והבעיה, ומציאת פתרון לעילא ולעילא. הרב קוק ב'אורות התשובה' הבהיר את הקשר הזה יותר בברור: 'מי שיש לו נשמה של יוצר – מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, אי אפשר לו להיסגר בתלמודו השטחי לבד, כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה.'

ואם כבר בשלהבת עסקינן, בואו נראה איך קשור כל היופי הזה לחנוכה:
בברכת נח לבניו הוא אמר: 'יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם' – היוונים כידוע הם מבני יפת. מה הביאו היוונים לעולם, חוץ מגזירות שמד על עם ישראל? יסוד היוונים היא היצירה האנושית. אז מה הקשר של שני חלקי הפסוק בברכת נח לבניו?
הפסוק יוצר אינטראקציה לא ברורה בין שני חלקיו. יפיותו (יופי או הרחבה, יון בהיפוך אותיות, נוי) של יפת קשור בדרך כל שהיא לאוהלי שם, ואין אוהל אלא בית מדרש, כמו שמצאנו במכילתא דרבי ישמעאל (יתרו – מסכתא דעמלק, פרשה א): ויבאו האהלה, זה בית המדרש', זאת אומרת שהיופי של יוון יש לו משמעות רק כשהוא בחיבור לאהלי שם, לקב"ה.
ליופי אין משמעות אם הוא לא בא לשרת מטרה נעלה יותר. כלומר ליצור משהו ודרך יצירה זו להתקרב לקב"ה. רק כשדרך היופי אנו מתקרבים למהות שלנו לחיבור שלנו עם היהדות, רק אז הגשמנו את ייעודנו. כשמשתמשים בכישרון שלנו לתת טוב לעולם, רק כך יש ליופי הזה משמעות.
מאחלת לך, אבא, שתמיד תחבר בין היופי הזה להפיץ טוב בעולם ולהתקרב לקב"ה." מסכמת בתו רויטל.

חבריו של משה לסרי, ריקה ומשה שטרית: "משה יקר, סוף סוף הכישרונות נראים ולא רק נעשים… הפתעה גדולה, נעימה ומרגשת, מההיקף, מהנופים, מהמגוון, ומהצבעים.
המעמד, קהל המבקרים המגוון והאווירה, העשירו בהחלט את החוויה. לראות את היכולת והעשייה שלך מוצגות – זה לא דבר של מה בכך, החשיבה האמנותית, הרעיונות, המעוף, המרחבים והצבעוניות, באו לידי ביטוי בצורה יצירתית, מקצועית ורגשית גבוהות.
אין לנו ספק שהתערוכה תהייה התחלה של פריצה קדימה, עם תצוגות ורעיונות דומים בעתיד.
תחזקנה ידיך, לך בכוחך זה ופרוץ הלאה, והשמיים הם הגבול. יישר כח וכל הכבוד!"

ראש העיר יבנה, רועי גבאי, שביקר בתערוכתו של לסרי: ""התרגשתי להשתתף בתערוכה המרשימה והנהדרת של משה לסרי. התפעלתי מהיצירות המגוונות, היפות והייחודיות של משה. אחת היצירות שנגעה בי במיוחד היא ציור בשמן של העיר ירושלים וחומות העיר העתיקה – שמסמלות את המורשת היהודית, את הכמיהה לירושלים ואת עם ישראל – ערכים שמשה מאמין ומבטא באישיותו הייחודית והנעימה. מאחל למשה להמשיך לעסוק בדברים שהוא אוהב, לשמח את הציבור הרחב ביצירות מגוונות ומרשימות, וכמובן, בריאות איתנה ונחת מהמשפחה ומהאמנות."

התערוכה 'בגובה העיניים' של משה לסרי, בבית דונדיקוב, רח' יעקב 32 רחובות, בימים א'-ה' בין השעות 9:00-13:00. או בשעות אחה"צ ובימי שישי בתיאום טלפוני עם משה בטל' 054-9789358.

* נעילת התערוכה ביום ב' 2.1.23. 

צפו בתמונות המרהיבות!