מריבות בין אחים

מוכר לכם?
כשאני שואלת הורים מדוע לדעתכם הילדים שלכם רבים ביניהם, התשובות מגוונות:
"כדי למשוך את תשומת הלב שלנו",
"כדי לבדוק גבולות",
"כי משעמם להם",
"כדי להוכיח מי החזק ומי החלש בבית",
צודקים, כל התשובות נכונות.

מה זה אומר?
זה אומר שמריבות בין אחים הן חלק מהאינטראקציה והדינמיקה במשפחות. זהו פן אחד של מערכת היחסים בין האחים, לא כל כך סימפטי, אבל מאוד שכיח.
בואו נזכור כי ביחסים בין האחים ניתן לראות גם קרבה, אינטימיות, חלוקת סוד, החלפת אינפורמציה, קבלת/מתן דוגמה, מתן בטחון, אהבה גדול, ובעיקר למידה להתנסות באינטראקציות חברתיות.

זהו שדה אימונים לחיים עבורם, בסביבה בטוחה ומוגנת, ובגלל שיש קרבה עמוקה- יש גם הרבה חיכוך. דבר המאפשר גם לריב, אך גם להתפייס, אם יודעים כיצד…

נשאלת השאלה, מה תפקידנו במערכה?
רוב ההורים מתקשים להישאר מחוץ לתמונה כאשר הילדים רבים, גם בגלל הרעש וההטרדה, גם בגלל הדאגה לאח הקטן/החלש יותר או "הצורך" לעשות צדק, וגם מאחר ומצב שכזה עלול לשקף להם תמונת מראה לא מחמיאה על ההורות שלהם.

אך האם התערבות במריבה – היא זו שתשים קץ למריבות הללו?
לפעמים. אפשרי שהמריבה תיפסק באותו הרגע, השאלה אם איימנו או הפחדנו מספיק חזק, אך בפועל לא מנענו את הריב הבא. ובעצם זהו טיפול לטווח קצר ונזק לטווח ארוך. ברוב המקרים ההתערבות מגבירה את העוצמות והתדירות של המריבות.

מדוע?
התערבות ההורים מתפרשת על ידי הילדים כנקיטת עמדה לטובת ילד זה או אחר. הדבר נובע מכך, שבמשפחות רבות מתעסקים המון סביב "מי התחיל" ו"מי אשם". ההורה נקרא לעזרה על ידי הילדים (באמצעות בכי, צעקות, מכות וכיו"ב), ואז הוא לוקח את הילד "הנפגע" ומרגיע אותו, ובמקביל צועק, נוזף, כועס ו/או מעניש את הילד "הפוגע".

התנהלות שכזו מובילה לכך, שהילד "הנפגע" מקבל תשומת לב, יחס אישי ונחמה – מרוויח את תחושת השייכות שלו; ואילו הילד "הפוגע" מרגיש מקופח ומתוסכל, וכועס על האח וההורה, מה גם שברוב המקרים אנחנו ממש לא יודעים מי התחיל ולמה.

ככל שאירועים אלה חוזרים על עצמם בבית ומתפתחת דינמיקה של עשיית "קואליציות" בין ההורה לאחד הילדים, התחרות והיריבות בין האחים גוברת וכך גם כמות המריבות.
מדובר על מעורבות במקום התערבות, אנו מדברים על להגיע, לכל מריבה שכזו, עם האמונה הבסיסית האומרת: כל אחד מהילדים צודק לגמרי, מנקודת המבט שלו, בואו נסיר את גלימת השופט.
אין ספק כי עלינו להגן על ילדינו ולשמור עליהם מפני פגיעות פיזיות ומילוליות, שיכולות להגיע גם מכיוון אחיהם, הגרים איתם באותו הבית. עלינו ההורים להחליט – מבחינתנו – איפה עובר הגבול שלנו, מה מותר ומה אסור ומה התוצאה שתתרחש כאשר מישהו מבאי הבית עובר את הגבול הזה.

השאלה היא כיצד ניתן לעשות זאת מבלי לנקוט עמדה, מבלי לשפוט לטובת צד זה או אחר, מבלי להתערב?
אם – מבחינתכם – המריבה עברה את הגבול שקבעתם והגדרתם (במקרה של סכנה לאחד מהילדים, או רעש בלתי נסבל, פוטנציאל לנזק / הרס לרכוש) הזכירו להם את ההסכם והגבול שסיכמתם ופעלו בהתאם, זיכרו לשים את כולם בסירה אחת, לא חשוב מי התחיל, כולם ביחד לטוב ולרע, כך הם ילמדו לעשות חשיבה של רווח והפסד במריבה הבאה.

זוהי דוגמה למעורבות הורית שמטרתה ללמד את הילדים להתנסות בעשיית הסכמים, בהגעה לפשרה, בהתמודדות עצמאית עם אי-הסכמות וקונפליקטים ולהתאמן בערוצי תקשורת של משא ומתן ואינטראקציות הדדיות. כשהורים אינם מתערבים הילדים לומדים ומתאמנים ב"קח ותן", שיתוף פעולה, הסתגלות והגינות חברתית. זוהי התנסות עבורם במגוון רחב של יחסים אנושיים לפתרון בעיות ולמציאת פתרונות.
אי ההתערבות משדרת  להם ענייניות: "אנחנו מכבדים אתכם וסומכים עליכם שתסתדרו לבד".

איך ניתן לתרגם זאת במונחים מעשיים?
מספר כלים להתנהלות נכונה במריבות עם אחים:
– נסו לבלום את הדחף הראשון שלכם להשכין שלום, מתוך הבנה כי המריבה היא הזמנה לנוכחות ההורה.
– להבליט ולעודד מצבים שהם מסתדרים, ובמקביל לא להתייחס לוויכוחים ולמצבי קונפליקט.
– להציב מטרה הורית: אימון ליחסים טובים לטווח ארוך, במקום השגת "שקט תעשייתי" לטווח הקצר.
– העברת האחריות על היחסים בין הילדים אליהם בחזרה, ובאמונה שלמה ("אני סומכת עליכם שתסתדרו").
-לא להצדיק אף אחד מהצדדים, ברב המקרים אנחנו לא באמת יודעים מי התחיל אך במקביל להיות אמפתיים כלפיהם { אני מבינה שנפגעתם, זה באמת לא נעים ופוגע מה שנעשה פה"}.
– לשמש דוגמא וללמד דרכים נוספות מלבד מריבות, להתמודדות עם אי-הסכמות.

זיכרו, מריבה אינה יריבות.

שלכם, מאיה

052-2413477

בימים אלו מתגבשת קבוצת הורים ביבנה– אתם מוזמנים ליצור קשר ולהצטרף…

 בקרו בדף הפייסבוק שלי