מעיין: מתחברים מתחברות

כל זאת בתהליך של התנסות חווייתית ולימוד של מקורות קצרים מהמסורת היהודית. במפגש עלו שאלות כמו "האם באמת בגיל 12-13 קורה שינוי משמעותי?", "עם מה הוריי התמודדו כשהם היו בגילי?", ו"אילו דרכים שונות ישנן להתמודד עם האתגרים שאנחנו פוגשים"?…

הסדנה כללה משחקי תנועה, לימוד, שיתוף בין-אישי של סיפורים מהחיים ושיחה מונחית באווירה אינטימית.

מתוך משובים של מחנכות כיתות ו'

"איילת המדריכה הייתה סבלנית מאוד, דיברה לילדים בצורה נעימה, נתנה להם לפרוק כשהיו צריכים, עודדה ותמכה, וכן, שמרה על הכללים והחוקים. המקורות עליהם שוחחנו היו מעניינים, התלמידים היו ממוקדים, אין ילד שלא בא לידי ביטוי בייחודיות שלו. הבנים יצאו בתחושה טובה מאוד, ואני שמחה שנחשפתי לצד הזה שלהם."

"בקבוצת הבנות עלו שאלות משמעותיות, כמו: מדוע גיל 13 הוא דווקא גיל הבגרות, אילו תכונות מייחדות את הילדות, ומה התכונות שבאות לידי ביטוי בבגרות. מה הייתי רוצה שישתנה בי ומה יישמר ממני גם בגיל מאוחר יותר?"

"הפעילות הייתה מגוונת, מפעילה ומעשירה: משחקי כדור מגוונים, שמטרתם ליצור גיבוש, לתת לכולם להתבטא, יכולת לתקשר בדרכים שונות (מבט, קול), שימוש בכיסויי-עיניים ועבודה בצוות, משימות מדורגות, ועוד."

"המדריכה הייתה מקסימה, סבלנית מאוד, רוב המפגש היה דיאלוג. היא שאלה אותם, בהתחלה, מה הם חושבים שכדאי – להיות קטנים או גדולים? ושכל אחד ינמק למה. לבסוף, קראה להם קטע מתוך הרמב"ם. שאומר שעד גיל 13 אנחנו תינוקות. ואז הם היו צריכים להגיד מה דעתם על הנאמר. הילדים שיתפו פעולה מאוד יפה."

אורית קורן, רכזת תרבות יהודית ישראלית

תמונות באדיבות עיריית יבנה