מסרבים להאמין: שלומית ענצ'ו הלכה לעולמה

הלילה פסק לבה של שלומית ענצ'ו לפעום, כאשר נפטרה מדום לב. את שלומית הכרתי מזה שנים רבות, עוד בתקופה יותר טובה, שבה היא סייעה (בהתנדבות) בסניף מפלגת 'העבודה' ביבנה (כיום גן ילדים) ברחוב בוכריס, שם גם עזרה בניהול מועדון גמלאים. עוד בתקופה שבה כתבה עבורי מדור שירים ומאמרים אישיים (כשערכתי את 'יבניתון'), אישה חכמה, אינטליגנטית, עם דעה אישית ו… דעתנית.

שלומית הייתה תלמידה מצטיינת בגינסבורג, חברותית מאוד, ותרמה למען הקהילה בעיר. עם השנים התייתמה, והפכה לערירית (לא נישאה מעולם ואין לה משפחה משלה).

שלומית ענצ'ו ז"ל

במשך השנים הפכה שלומית לנכה (מחלות כרוניות שלא נפרטן כאן), ולאחר מכן, התבשרה כי היא חולה בסרטן הדם (לוקימיה), ואף נזקקה להליכון וכיסא-גלגלים, על-מנת להתנייד ממקום למקום.

שלומית לא פסקה להילחם במוסדות השונים, ואף הגיעה לתכניתו של יוסי סיאס ברדיו, כאשר כל בקשתה הייתה כי יסייעו לה לשפר את מצבה, אך לא רק את שלה, אלא גם את של הנכים כולם, באשר הם, בארץ ישראל. היא הפכה לצלם אנוש, ולא הייתה אותה האישה שכולנו היכרנו ביבנה בימים עברו. והלב נשבר, איך המוסדות למיניהם נתנו לדבר כזה לקרות, איך אדם נאלץ להגיע לשפל של השפל של המדרגה האנושית!?

בשלב כלשהו גילינו כי שלומית עלולה ללכת לישון (באחלד מימי שישי-שבת) רעבה, ולא, לא שתקנו! בעזרת שוהם אמסלם, הנער המקסים הזה, שמחולל מהפך בעיר הזאת, למען הזולת, למען הנזקקים, למען אילו שידם אינה משגת, למען "עניי עירך", התגייסנו ואירגנו לה אוכל בשפע!

אולמי 'מיי ספייס' נרתמו למצווה ושלחו קופסאות מזון עם כל טוב, בשר, תוספות, ירקות, סלטים, כיד המלך!

בהמשך, בעזרת אנשים טובים, תלמידים, מי שרק יכול היה לעזור, הגיעו לדירתה המוזנחת ניקו אותה, שיפצו אותה, ולאחר שהמצב הלך והתדרדר – נמצא לה בית חם ואוהב ב… טבריה הרחוקה, לשם כבר היה לנו קשה יותר להגיע כדי לבקרה, אך שלומית, כפי שידעה תמיד לעשות, עם החיוך הענק שלה ועם הלב הרחב, ובעזרת חוכמתה הבלתי נדלית, מצאה לה חברים חדשים רבים, ומיקמה את עצמה בלב העניינים, תמיד. מסמר כל אירוע.

שוהם אמסלם: "שלומית ענצ’ו היקרה, אישה מדהימה שלא ראיתי כמותה. אהבתי אותך כמו אמא שנייה שלי. את אישה מדהימה. כמה טוב היה בך. איך תמיד היית מבקשת ממני לקנות לך קולה גדול. איך היית אוהבת לשבת ולדבר איתי ולספר לי דברים שעברת, באמצע היום. אתמול אבינו שבשמיים החליט להחזיר את הנשמה שלך אליו בחזרה. תודה שנתת לי בית אוהב. תודה שנתת לי את הזכות לנקות לך את הבית. לקחת אותך לטיולים. תודה שסמכת עליי ונתת לי להכין לך, כמעט כל צהריים, לאכול. תודה על הכל. אני לא אשכח אותך לעולם. מבטיח שלא אשכח את השיחה האחרונה שהייתה לי איתך במוצאי שבת האחרונ,. בשעות הערב. אני אוהב אותך שלומית, ולא אשכח אותך לעולם. תודה לך על הזכות להכיר אותך."

בין החברים, היה אחד מיוחד במינו, הצעיר ניצן מדינה, אשר 'התאהב' בה מהתחלה, והוא מספיד את שלומית הבוקר: "החיים מלאים בהפתעות, ולא תמיד כולן נעימות. לאחר שנים בהן התעוררת בכל בוקר עם חיוך על פניך, ענן שחור וכבד החליט הלילה לרחף מעלייך. ואת, כמו בכל דבר אחר שעשית, נלחמת עד הרגע האחרון, כמו לוחמת אמיתית, למרות הכאב הרב שלבטח קרע אותך מבפנים והבדידות גם כן, המשכת לחייך, לשמוח ולתת לנו את התחושה שהכל יהיה בסדר והחיים עדיין יפים. גם אם בלילות שכבת במיטה מודאגת וחרדה, עם שחר ידעת להסתיר את הכאב ולקבל את פנינו בשמחה. החיים לא הוגנים, זאת כבר למדנו, או שאולי בעצם הם כן הוגנים, כי אחרי הכל היה לנו שנים יפות אתך בטרם הלכת מאיתנו. ימים מלאים באהבה אינסופית וזיכרונות רבים, ששום מילה אכזרית לא תוכל למחוק, ואיתנו תמיד הם יישארו לנצח נצחים. אם יש דבר אחד שמנחם אותנו כעת, זה שאת כבר לא סובלת ולא בודדה  ויכולה כעת לנוח ללא 'אבן' שתרבוץ על לבך. למרות המרחק והזמן שיחלוף בעתיד – לנצח נישא אותך עמנו ונזכור אותך כפי שהיית: אישה חזקה, אמיצה, מלאת שמחה וחום, שלמשך שנים ספורות, היה לנו העונג לחיות בקרבתה ולספוג ממנה המון ידע, אור ואהבה, ובראש ובראשונה, שמחה. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים."

עם ניצן מדינה בטבריה: "נזכור אותך כפי שהיית: אישה חזקה, אמיצה, מלאת שמחה וחום"

יו"ר סניף מפלגת 'העבודה' ביבנה, מאיר בן-הרוש, שהיה חברה הטוב, מספיד: "הבוקר קיבלתי ידיעה מאוד קשה, שחברתנו שלומית ענצ'ו נפטרה. יש לציין שהיא הייתה אחת מאלה שתמיד נרתמו למען הקהילה, תמיד רצתה לשפר ולסייע לאנשים נכים, מוגבלים, עם צרכים מיוחדים, כדי שיוכלו להתקיים. שלומית הייתה אחת מהנשים המוכרות ביבנה, אפשר להגיד גם 'לוחמת חברתית', והיום, אנחנו נפרדים ממך, שלומית, בצער רב. בימים קשים אלו, שבהם אנו חווים את גזירת המחלה שהתפשטה – הקורונה – עלינו באמת לשנות את התפישה הישנה, לראות באנשים המוגבלים הנכים, עם הצרכים המיוחדים, וכל אדם שנזקק, שנוכל באמת לשנות את התפישה של "דואגים לעצמנו". היום העולם משתנה, וגם כאן, בארץ ישראל ובעיר שלנו יבנה, נשנה את התפישה של כל אדם דואג ועושה רק לעצמו. החברה חשובה לנו, הקיום, המשפחה, הילדים, הנכדים, הסבא והסבתא, ומקווה שהכל יעבור בקרוב. כל אחד ישמור על עצמו וסביבתו, ונשלח רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל, ועל חיילינו, ולכל כוחות הביטחון. שלומית שלנו, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים."

טרם נודעו פרטי הלווייתה. יהי זכרה ברוך.

אנחנו בפורטל, ערכנו לזכרה אלבום-תמונות שמסכם את חייה שנקטעו בטרם זיקנה (בת 55 במותה):