ממצאים ארכאולוגיים ביבנה גילו סמים משני תודעה

ד''ר דבורי נמדר ואלון עמרני הצליחו לגלות, כמה מאות מטרים מתל-יבנה הקדומה, שאריות צמחי שיכרון, בני כ-3,000 שנים, ששימשו את הפלשתים. ראיון עם ד"ר נמדר

לאחר שנתיים של ניתוחים מעמיקים, חקירות מורכבות ואינספור רגעים מבלבלים, הצליחו צמד החוקרים, ד''ר דבורי נמדר ואלון עמרני, לגלות כי כמה מאות מטרים מתל-יבנה הקדומה, הפלשתים המקומיים נהגו לעשות שימוש בצמחי שיכרון וחומרים מעוררי הזיות.

הכל החל בשנת 2002, אז נפתחו חפירות ארכאולוגיות במקום על-ידי החופר רז קלטר, מ'רשות העתיקות'. המטרה הייתה לאתר היסטוריה מתקופת הברזל לפני 3,000 שנה.

מהממצאים שבהם אותרו שאריות סם. צילום: לאוניד פדרול

לאחר עשר שנים של חפירות, נמצאו כלי קרמיקה, אשר הופנו לחוקרים מ'המכון למדעי כדור-הארץ', באוניברסיטה העברית, והם עלו על הצמח המדובר אחרי בדיקות וניתוחים רבים. ד''ר דבורי נמדר התפנתה לספר: "הכל החל בחפירה שנוהלה על-ידי רשות העתיקות בשנת 2002, כמה מאות מטרים מתל-יבנה. ישנה שם גבעה שעשו בה גינה ציבורית, דשא וכדומה, שמו מערכות השקיה ותוך כדי עבודות גילו בור שמשערים שהוא שייך למקדש שהיה קיים כנראה בתל עצמו. נמצאו שם כלים אשר שייכים לתרבות הפלשתית שהייתה בתקופת הברזל, לפני 3,000 שנים בערך."

מה התפקיד שלך?
"אני חוקרת ועוסקת בתחום אחר, כלומר לוקחת כלים ארכאולוגיים מקרמיקה ומוציאה מהם את המולקולות שנמדדו בהן בזמן השימוש של הכלי. אם אלו מולקולות של האוכל, השתייה, הסמים וכו'. מה שיש בתוך הכלי נכנס לנקבוביות שלו ונשאר שם במשך 3,000 שנים. הוצאנו את המולקולות החוצה ואפיינו את החומרים שנשארו."

מה ההסבר שבמשך זמן כה רב עדיין יש מולקולות בכלים?
"קרמיקה שורדת אלפי שנים. זה היה שמור במצב טוב מאוד. שטפנו את הכלים במים וסבון אורגניים, שמתאימים במיוחד לכלים הללו. הוצאנו החוצה מהקרמיקה ונשארנו עם המולקולות שהוצאנו. חלק ירדו וחלק לא, זה תלוי בהרבה מאוד תנאים סביבתיים. בעיקרון, אם הדברים שרדו – אז אנחנו יכולים לשחזר אחורה. המטרה הייתה לזהות את המולקולה הספציפית שפורסמה, והיא הובילה אותנו לחומר הבוטני שהשתמשו בו בתוך הכלי – זה לקח יותר משנתיים."

מדוע כל-כך הרבה זמן?
"אנחנו לא עובדים על חומר מודרני, זה חומר שהיה שם 3,000 שנים. למולקולות יכולות לקרות הרבה מאוד דברים. יכול להיות שנחשפו למים וחום, בקטריות ששינו את המודל ועוד הרבה דברים שיכולים לקרות, שאנחנו לא יודעים מה הם. אנחנו צריכים לנסות לבדוק מה כל דבר יגרום למחקר. זה נשאר בתוך קרמיקה ולא נשמר באוויר החופשי, במגע עם הקרמיקה קורים דברים. כמו למשל שמבנה משתנה בצורה מסוימת. המחקר שלנו ניסה להבין מה קרה למולקולות כשהן נגעו בקרמיקה."

מהממצאים שבהם אותרו שאריות סם עתיק. צילום: אבי אוחיון / לע"מ

היכן פורסמו התוצאות?
"העבודה פורסמה בשני מאמרים, בספר 'יבנה חלק 1', והעבודה השנייה פורסמה בימים אלה בספר שנקרא 'יבנה חלק 2', זה ייצא בחודשים הקרובים. ספר זה יהיה כתוב באנגלית, זה כתוב בשפה מדעית, יש שם את ההוכחה איך עשינו את זה במשך שנתיים. סקופולין – זה שם המולקולה, שם סיפרנו מה זה גרם לאנשים במקדש בתקופה הפלישתית וכדומה."

הופתעת שעליתם על שם הצמח?
"כשאנחנו חוקרים – אנחנו מצפים לגלות, אבל אנחנו לא יודעים אם זה באמת יצליח או לא. יש לנו הנחות שאנחנו מנסים להוכיח אותן, הבעיה פה הייתה שראינו רק מולקולה אחת, היה ברור לנו שהיא יכולה לבוא רק ממשפחה אחת של צמחים. המולקולה לא נראתה כמו שהיא נראית בצמח, ניסינו להבין במשך יותר משנה מה גרם לה לשינויים, הבנו שכשהיא נקשרת לקרמיקה קורה לה שינוי מבני שלוקח הרבה זמן. השתמשנו בשיטות מיוחדות עבור מולקולות, ראינו שקורה לה שינוי כשהיא מתחברת לקרמיקה, כאשר הצלחנו להוכיח את זה, התפנינו להוכיח מאיזה צמח זה קרה והתשובה היא שיכרון –  זה מה שגרם להם לרגיש שיכורים. הצמח הזה עד היום בשימוש אצל הבדואים במצריים, הם משכרים את האורחים שלהם, הגוף מגיע לרמה כזאת של שיכרון עד כדי תרדמת, ואז הם גונבים להם את החפצים – זה מתועד כבר עשרות שנים."

לגבי תקופת הברזל, ההערכה היא שבחלק מהמקרים שימשו צמחי הסם בתור חומר מאלחש. השימוש בצמחים מעוררי הזיות היה נפוץ בתרבויות רבות בעולם העתיק, ובעזרת טכנולוגיות מעבדה, שפותחו לאורך השנים, התאפשר לשחזר ולמצוא שרידים לאותם חומרים גם לאחר אלפי שנים.