מכבי יבנה נוער: הרצלים

קבוצת הנוער מכבי יבנה גברה על מכבי הרצלייה 2-1 והבטיחה, כמעט בוודאות, את המקום השני

קבוצת הנוער של מכבי יבנה כבר רשומה מזמן על ההישג הטוב ביותר של המועדון בשנים האחרונות. למרות שהיא לא הצליחה לעלות ליגה, בסופו של דבר, יכולים השחקנים של ניסים גיטר להיות גאים על העונה שלהם. שני מחזורים לסיום השיגה יבנה ניצחון חשוב בהרצלייה, 2-1, והגדילה ממנה את הפער לחמש נקודות הפרש. בשבת תארח יבנה את נס-ציונה, ואם תוציא נקודה – היא תבטיח, סופית, את המקום השני בטבלה. מעורר כבוד.

בשבת האחרונה יבנה הגיעה למשחק בהרצלייה, בידיעה שכל תוצאה, פרט להפסד, תשאיר אותה במקום השני, אבל למרות זאת היא באה כדי לנצח. השחקנים בשחור-לבן עלו למשחק לא טוב, והפתיחה הייתה שייכת, ברובה, למקומיים, מהרצלייה, ששכבו על יבנה ברבע השעה הראשונה.

האורחים לא נבהלו, ולאט לאט יצאו מההלם. בדקה ה-41, יבנה כבשה את הראשון, לרשת של איתי טורגמן, מרגליו של בן כהן. רגע לפני הירידה להפסקה, ספגה הקבוצה את השוויון, מרגליו של בן אגם. החצי השני היה רגוע יותר, אבל הסיום היה שייך ליבנה, שהצליחה להשיג פנדל במתפרצת. בדקה ה-91, אבוחצירה ניגש אל הכדור והכניע, בפעם השנייה, את טורגמן, בדרך לחגיגה גדולה של היבנאים, והבטחת המקום השני, כמעט בוודאות.

המאמן, ניסים גיטר, סיפר על המשחק: "ידענו שאם נגיע לשמור על המקום השני ולשחק על תיקו, אז נפסיד את המשחק, לכן הגענו עם המון רצון לשחק חכם ולתקוף כמה שאפשר, כדי לנסות לכבוש, ואפילו יותר משער, מפני שגם הרצלייה קבוצה התקפית מאוד. מול מכבי הרצלייה היה משחק לא קל בכלל, נגד קבוצה מאוד איכותית. אני חושב שהשליטה עברה מצד לצד, וכל קבוצה תקפה בזמן שלה. לשמחתנו, כבשנו בזמן שתקפנו, ואנחנו מאוד שמחים לגבור על קבוצה כזו, ועוד בביתה. הפתיחה הייתה, ללא ספק, שייכת להרצלייה, הם תקפו אותנו מהרגע הראשון עד הדקה ה- 15. לאחר מכן, הגענו למצב הראשון שלנו, ומכאן הקבוצה פשוט השתחררה ותקפה המון. הגענו למספר מצבים טובים מאוד מתוך הרחבה, שלא נוצלו, והגול בסופו של דבר נכבש בבעיטה מחוץ לרחבה."

"למעשה, למרות שהמחצית הסתיימה בשיווין 1-1, זו הייתה מחצית מעולה שלנו. לקראת הסוף קצב המשחק עלה, וחששתי מספיגה. מה שהיינו צריכים זה קצת להחזיק יותר בכדור ולתת לזמן לעבור, אבל הרצלייה ממש פיתו אותנו לתקוף, והיו מאוד חשופים מאחור. פתאום אני רואה את הבחורים יוצאים למתפרצות, כאילו אנחנו בדקה העשרים, כמובן שעודדתי את המהלכים האלה, למרות שרציתי קצת יותר להאט. בדקה האחרונה, עם השער של משה, הייתה לכולם הרגשה כל-כך מתוקה ומאושרת, הרי נשארו עוד כמה שניות והמשחק נגמר, אתה יודע שזהו, לקחת את המשחק הזה בסופו של דבר. פשוט כיף גדול, אי-אפשר שלא להזכיר את המשחק מלפני שבוע, שהיה בדיוק אותו מקרה רק ההיפך, וזה הקסם שיש בכדורגל."