מילים של אם, לבן שלא ישוב

"יש אנשים שמשתפים  את תחושות הלב באמצעות שיחות ודיבור. אני לא מאלה, ואת כל התחושות והרגשות שלי משתפת פה. זוכר, אהוב שלי, גם אתה היית כזה, מעבר לשיחות הנפש שהיו לנו – אהבת להסתמס איתי ולכתוב לי מיילים, ההתכתבות בינינו עשתה לשנינו טוב.

הבוקר התעוררתי, אפשר להגיד, מהשינה הקצרה והטרופה שישנתי. מאז שאתה לא איתנו – הלילות הם סיוט עבורי. לפני שעולה לישון – מברכת אותך בברכת 'לילה טוב', שואלת איך אתה, ואם טוב לך למעלה, מבקשת ממך שתבוא לי בחלום ולו רק לשנייה, תחבק אותי ותגיד לי: "אימא, התגעגעתי", תגיד לי שטוב לך היכן שאתה נמצא. נרדמת ומתעוררת, ואתה לא בא… ולא מעיר אותי אפילו לשנייה.

בבוקר, לפני שיוצאת לעבודה, עומדת לפני תמונתך ונר הזיכרון שהדלקנו לכבודך, מברכת אותך בברכת 'בוקר טוב, אהוב שלי', מבקשת ממך שתשמור שם למעלה על כל האהובים שלך, על החברים והמשפחה, מנשקת אותך, עוצמת עיניים ומנסה לחוש את הפנים שלך את הריח שלך… אבל כלום רק תמונה…

סמדר בדרי (תבדל"א) ובנה, נחום בדרי ז"ל

הימים עוברים והם קשים מיום ליום. אנחנו עכשיו עסוקים בעשייה לעילוי נשמתך, אחיות שלך, אילור אהובתך ובני הדודים שלך נרתמו להמשיך בדרך שלך, דרך הנתינה ואהבת החינם שלך… כל-כך ידעת לתת בשקט בשקט, ולנו לא סיפרת אף פעם. מדי פעם צץ לו זיכרון: הנה, אם נחום היה פה, אם נחום היה רואה… והלב מתכווץ עם תחושת החמצה ענקית והשאלה: למה, למה זה קרה?

אבל כאנשים מאמינים – ותמיד דאגת שנהיה בעלי אמונה – אנחנו עונים לעצמנו שזה מה שצריך להיות, ובטח הקדוש ברוך הוא רצה אותך לידו, מלאך, בין הצדיקים הגדולים. כולם קוראים לך "צדיק", ואני יודעת שאתה הצדיק שלי והמלאך שלי… ותמיד-תמיד תשמור עלינו שם למעלה.

באחד המיילים האחרונים שלך דאגת לי, כתבת לי שאשמור על עצמי ואדאג לעצמי ואטפח את עצמי, רצית אימא שמחה ומאושרת, כתבת לי כמה אתה אוהב אותי: "אני רוצה להודות לך ולהזכיר לך כמה אני אוהב אותך, חיים שלי, כמה את חשובה לי וכמה אני חי היום אך ורק בזכותך, חיים שלי. תודה על הכל חיים שלי, אני אוהב אותך הכי שרק אפשר, ולא הייתי יכול לחיות דקה בלעדייך.
שלך תמיד, בנך נחום:)".

אבל… איך אהיה שמחה עכשיו? איך אהיה מאושרת, ואתה לא לידי? איך אני ואבא נמשיך את חיינו ואתה לא לצדנו? אבא שהיה רגיל לשמוע ממך: "אוף, אבא, איזה חופר אתה?", והיה משיב לך: "אבאל'ה, תמיד אחפור – עד שתלמד". עכשיו הוא עצוב וקשה לו, למרות שלא מראה את זה לכולם. אבל העצב אוכל אותו מבפנים, הוא מתגעגע מלא…

אוהבים אותך, חיים שלנו, עד אין קץ, ומתגעגעים."